השוחט את החטאת כו' שולדי קדשים במעי אמן הם קדושים. עיין במרן כ"מ שתמה על רבי' דהא קי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ורשב"ג ס"ל דבהוייתן הם קדושים ועיין בהרב ברכת הזבח פ"ב די"ז ע"א מה שתי' ולי נראה ליישב עוד שרבינו סמך אההיא מימרא דר"א פ"ג דזבחים דל"ה ע"א דקאמר התם פיגל בזבח נתפגל בשליל וע"כ משום דס"ל כמ"ד דבמעי אמן הם קדושים וכמ"ש התוס' שם יע"ש עוד הק' הרב ל"מ ז"ל וז"ל אבל קשה על רבינו דבפ' בתרא דזבחים תנן הרובע והנרבע שהקריבן בחוץ פטור שנא' לפני משכן ה' והק' בגמ' ות"ל מואל פתח אהל מועד ומסיק בולדות קדשים וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים ואם כן רבינו ז"ל דפסק כאן דבמעי אמן הם קדושים איך כתב פ' י"ח מה' מעה"ק מתנית' כפשטה מקרא דואל משכן ה' את"ק יע"ש שהניחו בצ"ע ולי נראה ליישב ע"פ מ"ש התוס' שם ד"ה וקסבר וז"ל וא"ת ולוקמי נמי הכא כמ"ד במעי אמן הם קדושים וכגון שהקדיש בהמה מעוברת ושייר העובר כר"י דאמר בפ' כיצד מערימין אם שיירו משוייר כו' ואע"ג דר"י איתותב התם הא לבסוף מסיק כתנאי וי"ל דניחא ליה לאוקמיה בפשיטות כמ"ד בהוייתן הם קדושים עכ"ל ומאחר שרבינו ז"ל פסק כר"י דשיירו משויר כמו שנראה ממה שפסק בפ"ד מה' פסהמ"ו דין ו' גבי הפריש חטאת מעוברת וכ"כ רש"ל בס' יש"ש בב"ק פ"ז סי' ל' יע"ש ומש"ה הוצרך להביא ראיה מקרא דלפני משכן ה' ונפקא מינא להיכא דהקדיש בהמה מעוברת ושייר העובר ואף למ"ש הרב ל"מ בפ"ז מה' עבדים דין ה' שדעת רבינו לפסוק דשיירו אינו משוייר וכבר הכרחתי בדבריו עיין מ"ש בפ"ב מה' גניבה דין י"ב י"ל דאכתי נפקא מינה למ"ש התוס' וז"ל ועוד מצי לאוקמא בבהמה של חולין מעוברת ועשה העובר אתנן או מחיר ואח"כ הקדישה יע"ש כנ"ל ודוק: