בפה"ע עבה"ט וע' בא"ר שכתב עוד טעם משום שהשבירה הוי הפסקה דומיא דחתיכת לחם בברכת המוציא שאם רוצה לקלוף הפרי תחלה יקלוף ואח"כ יברך ולפ"ז אם יש הרבה אגוזים שאין לחוש שהתליעו כולם א"צ לשבור קודם אך יש לחלק בין ההיא דחתיכת לחם וקליפת הפרי די"ל דשבירה אינו הפסק כ"כ ע"ש ולענ"ד י"ל דאפי' תימא דלאו הפסקה הוא כ"כ אין לעשות כן לכתחלה דגם טעם לברך קודם על השלם אין כאן דכיון דהקליפה לא חזי כלל בתר פרי אזלינן והברכ' הוא על הגרעין שבתוכו שראוי לאכילה והרי הוא בשלימותו עוד כתב שם בשם של"ה שלא יברך על מאכל או משקה שהוא חם או קר ביותר שיש לחוש להפסקה ע"ש. ונראה שאם יודע שהתבשיל חסר מלח או תבלין ואינו מוטעם בלעדו יתן לתוכו קודם ברכה כדי שיברך על דבר שהוא מתובל ומתוקן לסעודה כראוי אם לא שצריך לטעום לידע כמה מלח ותבלין צריך ליתן אז יברך תחלה ואף שהטעימה א"צ ברכה מ"מ אין לו לעשות כן שמא יבלע מעט וע' סי' ר"י לכן יש לברך תחלה וע' ב"ח סי' ר"ו מי שבירך על דבר מאכל ולאחר שברך נמאס בעיניו יש לו לאכול קצת אע"פ שנרקב שלא תהיה הברכה לבטלה ע"ש. ונראה שאם נמאס בעיניו ונפשו קצה באכילתו אין לו לאכול שהאוכל דברים שנפשו קצה עובר על בל תשקצו כמבואר בי"ד סי' ק"י ובט"ז שם משמע דהיא איסור דאוריית' וע' בדברי אא"ז בשמ"ח סי' י"ג שכתב ב' דעות בזה ע"ש והב"ח מיירי שאינו מאוס בעיניו כ"כ אלא שאינו חפץ לאכלו בשביל רקבון קצת מואס אף במה שיש מן הראוי למאכל ולכן יש לו לאנוס את עצמו לאכול שלא תהיה ברכתו לבטלה. וכתב בא"ר בשם מט"מ הרוצה לשתות מים ששופך קצת ישפוך תחלה ואחר כך יברך ובכנה"ג כתב משום הפסקה ויותר נראה משום ביזוי הברכה וע' בהל' שבת לענין שפיכת כוס הבדלה ועיין לק' ס"ס ר"ו בשמע מת בעיר או שהתקופה נופלת והוא בירך על המים ע"ש:

מבושל עבה"ט וע' בפנים מאירות ח"ג סי' כ"א כ' דיש לפקפק למה לא ניחוש להנך גאונים דאין לברך על מבושל רק שהכל וע"ש שכתב קצת תקנה לזה וע' ביד אפרים מ"ש בזה. וע"ש דגם יין מעושן וקונדיטן שנותנין בתוכו דבש ופלפלין בכלל זה:

בשכר עבה"ט ועיין בפסקי מהר"מ רקנטי בנתערב יין מבושל בחי אזלינן בתר הרוב והביאו בשכנה"ג והוא מדברי תשובת הרי"ף סי' רצ"ה ע"ש:

הבוסר עבה"ט ואם סחט ענבים בעודם בוסר ועשאם יין מברך שהכל ועיין יו"ד סי' רכ"ג ולדעת רבינו משולם אינו נאסר במגע עכו"ם שנקרא מים ואף שר"ח אוסר משום שאין אנו בקיאים מהו בוסר וכן הסכימו הפוסקים מכל מקום לענין ברכה אינו מברך רק שהכל. ולענין ענבים עצמם בעודם בוסר ע' ביד אפרים מ"ש בזה:

מר עבה"ט וכ"כ בא"ר בשם מלבושי יו"ט וע' בפנים מאירות חלק א' סי' ס"ה וביד אפרים מ"ש בזה:

בפה"ע עבה"ט ועיין במעדני מלך וא"ר בשם מלבושי יו"ט ובפר"ח ואבן העוזר ודעת הפר"ח לברך שהכל ובבר"י כתב שאף שבגן המלך ואהע"ז כתבו לברך בפה"א לאפוקי נפשיה מפלוגתא יש לברך שהכל וע' ביד אפרים מה שכתוב בזה:

שהכל עבה"ט וע' בעטרת זקנים בשם הלבוש וע' באה"ע ובבר"י כתב שדבריו בכלל המג"א והמג"א רמז לדברי הלבוש ע"ש וע' ביד אפרים מה שכתוב בזה בשם אבודרהם שדעתו גם בזה לברך בפה"ע וכבר כתבתי בס"ק שלפני זה אפי' במתוקין יש לברך שהכל ועיין ביד אפרים דבמתוקין בדיעבד אם בירך בפה"א או בפה"ע אין לו לחזור ולברך משום חשש ברכה לבטלה משא"כ במרים ומיתקן על ידי האור ע"ש ועיין בשאילת יעב"ץ גרעיני הקאוו"י לאחר שקולים אותם כשאוכלים יברך בפה"א ע"ש ח"ב סי' קמ"ב:

עיקר עבה"ט ועיין ב"ח וע"ץ נ"ץ והא"ר שדעתם שהפת עיקר ועיין ביד אפרים:

עיקר עבה"ט ואין כן דעת הט"ז והא"ר ועיין ביד אפרים:

עיקר עבה"ט וע' טור כשם הרב יוסף שלא כ' כן והטור כתב שסברתו נראים והאחרונים חלקו ע"ז ובלקוטי פר"ח כתב והנני מורה ובא כפשיטות כסברת הר' יוסף ז"ל ע"ש וביד אפרים שגם בהגהת סמ"ק משמע כהר"ר יוסף אך לאפוקי מפלוגתא. י"ל שהכל ע"ש:

שהכל עבה"ט ועיין בא"ר שכתב בשם בה"ג לברך בפה"א וע"ש מ"ש לתרץ דברי הש"ע וביד אפרים מ"ש בזה:

הקפריסין עבה"ט ודעת התוספות והרא"ש דמברך בפה"ע אך הטור כתב דמספק יש לברך בפה"א וע' בשו"ת שאגת אריה סי' כ"ג וביד אפרים מ"ש בזה:

בפה"א ועיין בפני יהושע שהשיג על המג"א ועיין בא"ר שכתב בשם ע"ת לברך שהכל וע' ביד אפרים מ"ש בזה:

שהכל עבה"ט וע' בשיורי כנה"ג ובתשובותיו סי' ס"ד מ"ש בזה:

הנובלת עיין בפנים מאירות ח"א סי' ס"ה ובהקדמ' ס' חק יוסף ובשער אפרים סי' כ"ג וביד אפרים מ"ש בזה:

שהכל עבה"ט וע' בפנים מאירות ח"ב סי' ק"צ שחיזק דבריו שבח"א והשיב על השגת הש"י ומ"מ סיים בזה שגם הוא נוהג לברך שהכל על קאווי וטייע כמנהג העולם וגם על שעקלאדי כתב בדברי יוסף סי' י"ד לברך שהכל וכן עמא דבר וע' בשו"ת שמש צדקה סוף סי' ב':

משך עבה"ט ועיין בבר"י ומח"ב סי' רע"ב שאף שהר' ב"ח סי' מ"א סובר דלא בעי המשכה מ"מ בב"מ פרק י"ז מהל' מ"א מבואר דבעי המשכה ע"ש ועיין לקמן סי' ר"ד סעיף ה' מ"ש מדברי הבכ"ש בב"ב ע"ש:

רטובים עבה"ט עיין לקמן סי' ר"ג בדין בשמים שחוקים עם צוקר שקורין מאגן פילוור ובעטרת תפארת כתב גם בפלפלין שעושין מאגן פילוור מברך בפה"א אבל מה שעושין לטבל לא שייך ברכה דמברך על העיקר כו' ע"ש ועיין ביד אפרים מ"ש בזה:

מסופק עבה"ט וכתבו תר"י דהא דאמרינן בש"ס הנהנה בלא ברכה כאלו מעל אף אם לא ידע רק ברכת שהכל יצא מידי מעילה אלא דאפ"ה צריך ללמוד הברכה הראוי לכל דבר עכ"ל. ובא"ר כ' אהא דאמרינן מאן דבעי למהוי חסיד' לקיים מילי דברכות ולכאורה אם לא בירך רשע מיקרי אלא שר"ל ברכה הראוי' לו וכתבו שלא יאמר אפטור בברכת שהכל כי ה"ז בור שקללוהו הכמים אלא יש ללמוד לידע ומח שהוא ספק דינו שהכל. ואם הוא דבר שיכול לפוטרו בתוך הסעודה עדיף טפי במ"ש בסי' ר"ד ס"ק כ':