לחלוחית עבה"ט ועיין בבכור שור דף קכ"א ע"ג שכתב שצריך ליזהר שלא יתן כ"כ מים שיהיו הצמוקים אחר שנתגדלו אחד מששה במים דאז ודאי הוי ברכה לבטלה עכ"ל. וע' לעיל סי' ר"ב ומ"ש ביד אפרים על הברכה בזה:

מצוי עבה"ט וכתב בר"י בשם הפר"ח סי' תרע"ח דמי שהוא במקום שאין לו פת ויין לא מצי לקדושי ודלא כהרב מהר"י מולכו שם בזה ועיין במג"א לעיל סי' רע"א ועיין המכריע בסי' ע"א שכתב דהיכא דליכא סעודה לא מחייב בקידוש והיינו טעמא דלא מקדשינן ביוה"כ ואפי' חל בשבת כו' והנכון דנפיק י"ח בקידוש שבתפלה שמברך מקדש השבת ע"ש והביאו בשיורי ברכה וכתב ג"כ בשם ספר הבתים כת"י שער א' מבית מנוחה יש מהגדולים שכתב כו' ויש מי שכ' שאין מקדש אא"כ יטעום כו' וזה נראה עיקר עכ"ל. ועיין בשו"ת שאגת ארי' סי' ס' שהעלה דקידוש על היין לאו דאורייתא וע"ש סי' ס"ב דיו"ט הסמוך לשבת בין מלפניו ובין מלאחריו ואין לו רק רביעית א' של יין של שבת קודם וכמ"ש לעיל ס"ק א' מדברי המג"א דוקא של ליל שבת אבל קידוש של יום שבת וקידוש של יו"ט בין של יום בין לילה כיון דכלהו דרבנן ויו"ט מיקרי מקודש לגבי שבת כיון דאיקרי מועד ושבת תדיר שקולים הם והרשות בידו או לקדש היום או להניחו על קידוש היום בין שהוא שבת בין שהוא יו"ט ע"ש ועיין מ"ש לחלק על רש"י במ"ש דשבת קדוש טפי מיו"ט והוא הביא ראיה מזבחים דף ל' ודבריו צ"ע. ולענין אם מקדשין על יי"ש עיין בתשו' בית יעקב סי' נ"ז ועיין בא"ר שהביא משם הפרישה שאף ביום אין לקדש על יי"ש. ומי דבש אפי' בקידוש של יום. וכתב הא"ר לדינא אף שהוא חמר מדינא אין לקדש אא"כ יכול לשתות ב' פעמים מלא לוגמיו שלא הפסיק בינתיים ע"ש ועיין לקמן סי' רפ"ט מ"ש בזה. ועיין לקמן סי' רפ"ג שאם מצפה שיביאו לו ימתין עד חצות לילה ובבר"י כתב בשם מהר"י מולכו שאם מצפה שיביאו לו למחר ונראה שאם יודע ודאי שיביאו לו למחר יש לו להמתין אם אינו מצטער ואפשר דגם המ"א מודה בזה ולא מיירי רק במסופק שמא לא יביאו לו עוד כלל ואם מצטער מותר לאכול אף ביודע שיביאו לו למחר ושוב מצאתי כן במח"ב סי' רפט ע"ש: