(בש"ע בס"ה) עגל שנולד כו' עיין במהר"מ אלשקר סי' ך"ה ובשו"ת מהר"י הלוי מ"ש על דברי הרא"ש בזה:

טריפה, עבה"ט וכתב בשבות יעקב חלק א' סי' ך"ג שאם לא נמצא מרה מותר לצלות הכבד ביו"ט כדי לטעום דסומכים על הרוב ע"ש ועיין בשאגת אריה סי' ס"ד באם רוב בהמות טריפות אפי' מחמת חומרת אחרונים אסור לשחוט ביו"ט אך אם אין רק מקצת כיון דבאותו מקצת איכא נמי מחומרת אחרונים יש היתר לשחוט ביו"ט ע"ש ולפי"ז מ"ש המג"א דאם צריך לה יש להקל נראה דגם בכה"ג יש להקל אבל ברובן טריפות או שהטרפות מצויות כמו כשרות אלא שהם טריפות גמורות מן הדין אין להקל ועיין בשבו"י שמי שלא שחט מעולם אסור לשחוט לכתחלה ביו"ט כיון שעדיין אינו מוחזק באימון ידים ושלא יתעלף חיישינן שמא יקלקל שחיטתו והוי טירחא שלא לצורך א"נ ואסור כמו דקי"ל לעיל סי' של"א וביו"ד במי שלא מל מעולם כו' ע"ש ועיין בשו"ת חוות יאיר בשם הגאון בעל עה"ג דמקשה מהא דמוהל אהך דהכא בעוף שנדרס כו' ע"ש סי' קנ"ח ומ"ש ע"ז וגם ליישב זה ע"ש:

לראותו. עבה"ט וכתב בר"י בשם מהר"י מלכו דאפי' אין לו מה יאכל אסור להתיר בכור ביו"ט ומ"ש בש"ע ואפי' עבר וראהו עיין בח"צ סי' פ"ח ליישב דעת היש מתירין שהביא ה"ה שמתירין אפי' בכה"ג שלכאורה הוא נגד הש"ס דקי"ל כר"ש דבדיעבד נמי לא ע"ש:

(בש"ע סעיף יא) בהמה שחצי' כו' עיין באשל אברהם ס"ק ב' בשם הש"י ובשו"ת נ"ב סי' ך"ט כתב שאין חילוק בין בהמת ישראל לבהמת קצב נכרי המוכר לישראל כגון שישראל השוחט הוא לפי שרוצה לקנות ממנו בשר עיקר השחיט' בשביל ישראל וגם החשש השני שיזדמן שר גדול ויקח כולה הוא חשש רחוק ומכ"ש כיון דבכזית בשר סגי וא"ל ס"ס שמא תמצא טריפות ואת"ל כשירות שמא לא יקנה הישראל ממנה, ז"א דחשש השני אין נכנס בגדר ספק וגם כי ספק א' שמא יאכל הישראל או לא יאכל כו' וגם הש"י כתב שהגאונים שלפניו נהגו היתר בדבר והוא ז"ל המציא חומרא זו מדעתו ולכן המיקל לא הפסיד ע"ש:

(בש"ע סעיף יד) לא ישחוט כו' ועיין באשל אברהם ס"ק ג' ועיין בגו"ר כלל ד' סי' ד' דמ"ש רש"י הזמנה בפה היינו לעפר שלמטה אבל לעפר שלמעלה אסור לטלטל ע"י הזמנה וצריך שיעשה בו מעשה ודלא כמו דנהיגי טבחי מתא להזמין עפר בפה ולכסות בו מלמעלה ומכ"ש בעפר שרגלי הרבים דורסים לא מהני ליה הזמנה וכו' ע"ש: