ביו"ד ה"א. עבה"ט במחב"י בשם לוח ארש להג"מ יעב"ץ כתב מעתה כו' שקריאת השם בין במקום שנכתב הוי"ה בין במקום אדנ"י לעולם שוה לקרותו בחטף פת"ח ודלא כמ"ש במג"א בשם בחיי וגם במ"ש בשם תשובת מהר"מ מלובלין שיקרא בענין שלא תהיה הברת הפת"ח ניכרת ע"ש בסי' פ"ג וכתב בא"ר בשם אור חדש שחזר בו מהר"מ וכ"כ מח"ב בשם ספר קטן נקרא תשובת גאונים נדפס באמשטרדם שנת תס"ז שם כתב תשובה שהשיבו למהר"מ גם תשובת הרמ"ע מפאנו וכאשר ראה תשובת הרמ"ע חזר בו וכן הסכים השל"ה. ועיין בשו"ת נודע ביהודה סימן ב' שאין ספק בקריאת שם אדנ"י להטעים הנגינה מלרע ולא מלעיל וכן הביא במח"ב בשם לוה ארש ע"ש:

ויהיה. עבה"ט ובמג"א כתב על תיבת שהיה כי הוא"ו במקום יו"ד והראה מקום להתי"ט דסוכה ושם כתב התי"ט על ויהי"ה ונראה שהבה"ט הגיה דברי מג"א על ויהי"ה וכן הוא בא"ר וכן ראיתי מגיהים במג"א. ולענ"ד א"צ להגיה כי בתי"ט שם כתב וכן היה בהסיר יו"ד העתיד ור"ל להסיר יוד העתיד ממלת יהיה ע"ש וא"כ היינו כשמסירין יו"ד שבתחלת השם נשאר מלת היה שהוא"ו במקום יו"ד והמג"א אסידור לשון הש"ע קאי דנקט לפרש שהיה והיינו ע"י הוא"ו שבמקום היו"ד וממילא דגם במלת ויהיה כן הוא: