החזן עבה"ט שכ' שהי"א חולק ובבר"י הסכים להמג"א וכ"כ בש"צ שיש לענות אמן דיש חומר טפי בביטול עניית אמן ממה דמחזי כעונה אחר ברכותיה שכתב הפר"ח דמגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה א"כ מפני הספק יש לענות אמן ואפי' גנאי ליכא:

בדבור עבה"ט. עיין בשו"ת פ"י ח"א סי' ה' חבורה שלא היה להם מנין קודם ב"ש והתחיל לו' פסוקי דזמרה ובאו י' אסור לו' קדיש בתוך פסוקי דזמרה ע"ש והביאו הבה"ט לקמן סי' נ"ג והטעם מבואר בתשובה דלא דמי אמירת קדיש אחר תהלים לעניית קדיש וברכו בין הפרקים דכיון שלא היה עשרה בשעת אמירת תהלים לא נתחייבו ואף ע"ג דהקדוש אלקי האר"י ז"ל מצריך קדיש קודם ב"ש אף בלא תהלים אינו לפי דעתי כ"א למצוה לפי כוונתו הקדושה כו' וגם ע"פ כוונתו כבר הא עבר הזמן אם לא הגידו קודם ב"ש והמבין יבין כו' וע"ש דאף קודם ויברך דוד שהוא סוף פסוקי דזמרה וכן בין שירת הים לישתבח אין להפסיק ע"ש: (ג) בדבור עבה"ט. ומ"ש מי שצריך להפסיק כו' בכנה"ג כתב בשם הג"ה תכ"י שהוא קולא יתירה ובש"ץ כתב בשם מאמר מרדכי דהתם כשהיה צריך להפסיק בהכרח גדול מיירי אבל כשמפסיק לקדיש ולקדושה א"צ שיאמר פסוקים אלו כלל ע"ש וכתב בפע"ח שאין להפסיק בפסוק בין פסוקי יהי כבוד לתהלה לדוד אפי' בשבת וגם פסוק והוא רחום יאמר ואין לדלגו בשבת ויום טוב ודלא כמ"ש שאילת יעב"ץ:

ויברך דוד עבה"ט. וכתב בש"ץ נפל טעות באיזה ספרים וכתוב ושמי השמים וצ"ל שמי השמים בלא ו' ע"ש:

וי"ט עבה"ט וכתב בש"ץ שהיד אהרן כ' כשם מהר"י סרוק לו' מזמור לתודה מעומד. וכתב שלפי מש"ל בפרשת התמיד שיאמר מעומד אבל באמת ליתא כמ"ש סי' מ"ח גם מבואר בס' הכוונות שאחר אמירת ברוך שאמר מעומד ישב ויאמר מזמור לתודה מיושב ע"ש: