Sha'arei Torat Bavel on Arakhin Daf 21a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(כא א תוספות) ד"ה הכי וכו' היכי מצי מקדיש לענין דמעלה שכר הא אינו ברשותו.—אין דבריהם ברורים לנו, שהרי למטה העתיקו לשון התוספתא "עמד השוכר והקדישה ה"ז מקודשת עד שתצא מרשותו ומעלה שכר להקדש", ופירושה ברור, שמלבד מה שהשוכר צריך לשלם שכר השדה לבעל השדה, צריך לשלם פעם שנית להקדש מה ששוה שכר שדה זו, דשכר זה הוא יכול להקדיש כל זמן שהשדה ברשותו, ולכן הוא מעלהו להקדש. וכ"ה לפנינו בתוספתא ב"מ ספ"ט "ומעלה שכר לבעלים ומעלה שכר להקדש".
(שם) סוף ד"ה הכי וה"נ איתא בירושלמי [בפרק] מקום שנהגו וכו'.—הנה לפנינו בירושלמי שם [פסחים פ"ד לא ע"ב] איתא: "המשכיר בית לחבירו ועמד והקדישו הרי זה דר בתוכו ומעלה שכר להקדש אימתי וכו'", והרי מבואר דאף שלא הקדים לו שכרו, מ"מ כל משך הזמן שהשכיר לו הרי השוכר יכול לדור בו, אלא שמאחר שכבר יצא הבית מרשות הבעלים לרשות הקדש לכן אינו מעלה שכר לבעלים אלא להקדש, ופשיטא שאין השוכר מועל כל הזמן, שכבר שכר את הבית מן הבעלים. והרי זה שלא כשיטת תלמודנו כאן, דבכל אופן אין השוכר יכול לדור בו, מדפרכינן "הקדישו משכיר היכי דייר ביה במעילה קאי". ואני תמה על התוס': איך עלה על דעתם לקרב כאן את המרוחקים בזרועם.