(ט ב) והאיכא יומא דשעי ויומא דתלתין שנין וכו'.—כבר ראיתי שואלים: למה לא השוו דבריהם, דה"ל למימר "יומא דשעי ויומא דחלקי" או "יומא דתלת שנין ויומא דתלתין שנין"? ולכך אמרו שהמלים "ויומא דתלתין שנין" אינן מעיקר התלמוד, רק הוספת אחרונים, כי יאמרו שמסדרי התלמוד עדיין לא חשבו חלקים בחדש, כי אם כ"ט יום ומחצה ושתי ידות שעה (וכ"ה בפר"א כתב יד, כ"ש האדומי בספרו צדק עולמים אות א'), ולפ"ז אמרו שיש להגיה גם בר"ה (כה א), ולמחוק שם המלות "וע"ג חלקים". וגם אנחנו מצאנו סייג לזה כאן מדשבקי יומי דעיבור (היינו שבכל שנה מעוברת שמוסיפין בה חדש של כ"ט יום, נשתייר לנו י"ב שעות, ומשתי שנים מעוברות מצטרף יום שלם) ונקטו יומא דתלתין שנין. אבל אם נשמיט "יומא דתלתין שנין" ניחא דשאלו מיומי דשעי, שהן מצויין, ובזה שתירצו עלה ניחא נמי יומא דעיבורי. והנה גם בברייתא המיוחסת לשמואל פ"ה שיעור החדש הוא רק כ"ט יום ומחצה ושליש שעה גדולה דהיינו מי"ב שעות במעל"ע, והוא עצמו שתי ידות שעה קטנה מכ"ד במעל"ע.