(כט ב משנה) א"ל ישמעאל אחי היאך אתה קורא וכו'.—כ"ה הנוסח במשניות ובסדר המשנה שבירושלמי¹. ועוד כעין זה בתוספתא פרה פ"ט (ועי' בר"ש פרה רפ"י). אבל בשו"ת ריב"ש סי' רפ"ד העתיק "א"ל ר' ישמעאל לר"ע אחי היאך אתה קורא". אבל נראה שהריב"ש כתב כן ע"פ זכרונו, וכבר נודע כי לפתח הזכרון השכחה רובצת (עי' מ"ש במו"ק יח א), וטעה ע"פ מה דאיתא בסנהדרין נא א דא"ל ר"ע לר' ישמעאל אחי (וגם כי הריב"ש סמך שם על השואל ולא חש לבדוק אחריו, ע"ש).

footnotes: ¹ [וכ"ה "אחי" בכ"י מינכן (ועי' ד"ס) וגם בכ"י ספרד הנ"ל. ושם בשתי הפעמים "שמעון" במקום "ישמעאל", והוגה.]

(שם) כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודיך וכו' שהרי חבירו מלמד עליו וכו'.—לפירש"י השאלה היא אם דודיך הוא בלשון זכר או בלשון נקבה, וההפרש הוא בנקודות, ור' ישמעאל ענה שהוא קורא בלשון נקבה, ור' יהושע הוכיח שהוא לשון זכר ממקרא שלאחריו "לריח שמניך טובים וגו'", שהוא לזכר. ואינו מובן, שכמה מקראות נמצאים בשיר זה, אשר זה שאמר מקרא אחד לא אמר מקרא שלאחריו, כמו א' ז-ח: "הגידה לי שאהבה נפשי וגו'" (לזכר) "אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו'" (לנקבה); עוד שם יד-טז: "אשכול הכופר דודי לי וגו' הנך יפה רעיתי וגו' הנך יפה רעיתי וגו' הנך יפה דודי וגו'"; עוד שם ב' א-ג: "אני חבצלת השרון וגו' כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים". ועוד כמה מקראות נמצאים בשיר זה כדוגמא זו.

ובסוף ס' שנות אליהו כתב בשם הגר"א פירוש אחר בזה, דר' יהושע שאל אם המלות "כי טובים" הם תאר לנשיקות שנזכרו לפניהן, ואח"כ מתחיל ענין חדש "דודיך מיין", או שכולו מאמר אחד "כי טובים דודיך מיין", וחזר ר' יהושע והוכיח, שכולו מאמר אחד ממקרא שלאחריו "לריח שמניך טובים", כמו שכאן "טובים" הוא תואר לשמן, כן טובים שבפסוק הקודם הוא תואר ליין¹. וגם בס' נתיבות עולם מדה יז (ד' ווילנא תרי"ט ס"ג ע"ב) כתב על פירוש זה, שהוא אמיתי וראייה ברורה מן המדרש (ע"ש). וגם ביאור זה תמוה, דאיך יעלה על הדעת, דטובים הוא תואר לנשיקות והרי נשיקות לשון נקיבה¹ וטובים הוא רבים זכר. ומלבד זה גם הראייה מן המקרא "לריח שמניך טובים" אינה מובנת.

footnotes: ¹ לפנינו בשנות אליהו: תאר על היין, אבל נכון להגיה: תאר על דודיך. ¹ עי' מש' כז ו: ונעתרות נשיקות שונא, בתאר נקבות, וגם בלשון חכמים נשיקה לשון נקבה.

ולדעתנו נראה כי שאלת ר' יהושע היתה אם המ"ם של "מיין" הוא מ"ם היתרון, וביאורו כי טובים דודיך יותר מיין¹ או כי המ"ם הוא מ"ם הזמני¹, וביאורו כאן: כי טובים דודיך בשעה שאנו מסובים במשתה היין. ויש הפרש בין ב' פירושים אלו בהנחת הטעמים, שלפירוש ראשון יש להניח על המלות "טובים דודיך מיין"-מירכא טיפחא וסוף פסוק; ולפירוש האחרון טיפחא מירכא ס"פ. והנה מניח הטעמים שלפנינו תפס כפי' הראשון, אבל ר' יהושע תפס כפי' האחרון, והוכחתו ממקרא שלמטה "לריח שמניך טובים", דשם ברור שאינו אלא תאר לשמנים, וכ"ה במקרא שלפניו, והוא מ"ם הזמני ולא מ"ם היתרון. והנמשל יהיה לפי פי' ראשון, שדברי סופרים חביבים מדברי תורה, וכרב דימי (לקמן לה א), ולפירוש האחרון, שדברי סופרים ודברי תורה טובים כשהם מחוברים ודבוקים יחד, אבל לא כל אחד בפני עצמו בלי חבירו, וזה כדרשת חברייה בירושלמי בפרקין ה"ה. ומשום שאין פסוק אחד מוכיח על חבירו, לפיכך לאחר זמן כשחזר ר' יהושע פעם שנית ושאל לר' ישמעאל ביאור אותו מקרא, עדיין עמד ר' ישמעאל בדעתו וחזר והשיב כפי שיטתו הראשונה, והוא בתוספתא פרה פ"ט (ועי' בר"ש רפ"י שם, שנדחק ליישב זה).

footnotes: ¹ כמו "טוב ארוחת ירק ושלוה בה משור אבוס ושנאה בו" (מש' טו יז). ¹ כמו "בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (דב' כח מז), ועי' פירש"י שם ובראב"ע שם לג ב.

והנה מצינו סמך גדול לדעת ר' יהושע, שהמ"ם הוא מ"ם הזמן מדכתיב "מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמניך מכל בשמים" (שם ה יו"ד). וידוע כי טעם "מה טובו" כמו שבח והלל שאין למעלה ממנו (כמו "מה טובו אהליך יעקב", במ' כד ה), ואחר שבח כזה אין מקום למ"ם היתרון, ומוכרח דמ"ם של "מיין" דשם מורה על הזמן, ויגיד עליו רעו, דגם מ"ם של "מיין" ב"כי טובים דודיך מיין" הוא מ"ם הזמן. ונראה שגם המ"ם של "וריח שמניך מכל בשמים" אינו מ"ם היתרון, אבל ענינו שיש בשמניך ריח מכל מיני בשמים. ועוד כתיב "נזכירה דודיך מיין" (שם א ד), שגם בזה אין מ"ם היתרון מתיישב בו. לכן נראה שגם מ"ם זה מורה על הזמן.