(טז רע"ב) ואני מזמין לה נשר וכו' אני מזמין לה דרקון וכו'.—הנה ענין ההשגחה על האילה נמצא גם במדרש שמואל פ"ט (ע"ש). אבל ענין היעלה והאילה לא הזכירו כל כותבי תולדות בע"ח עד היום. אבל מצאתי בספריהם ענין אחר כזה נפלא בהשגחת ה', כי יש עשב אחד ארסי מכונה בל"א "אסטערליץ", ודרכו לצמוח על החומות והגדרים, וזה העשב מפריח ציץ כזה, אשר בו [האבקנים] (= חוטי האבק) (והאבק הן הן ביצי זרע הפרי כנודע) למטה מן החותם [= העלי] (שהוא הקנה הדק שבאמצע הפרח [עי' עוקצין פ"ב מ"ב]), וכפי הנודע אם לא יפול מביצי הזרע לנקב החותם לא יוציא הצמח את פריו לעולם. והנה הציץ של העשב הזה סגור סביב סביב, ורק נקב קטן מאד מלמעלה פתוח בו, ומדרך הטבע לא היה מוציא עשב זה פרי למינו לעולם, אך ברית כרת ה' לכל צמח, ויש לכל אחד מזל המכה אותו ואומר לו גדל (ב"ר פ"י). וגם פה הזמין השי"ת מין שרץ העוף אשר יבוא אל העשב הזה בכל עת אשר יגיע תור האבקנים להבקע, ושרץ העוף הזה יעלה אל ראש החותם להריח מריח הפרח הזה, ומשם ירד דרך הנקב הקטן למטה. והנה בתוך החותם יש שערות ארוכות רבות סביב סביב, אך טבע גדולו הוא מלמעלה למטה, ולכן אין מעצור לשרץ לרדת למטה, אך כאשר ירצה לשוב ולעלות נסגרה הדרך בפניו ע"י השערות הללו¹, ובהתרוצצו הנה והנה יניד את הפרה ואת אבקו, והאבק יתפזר לכל עבר, ויעלה גם למעלה ויבוא גם לתוך נקב החותם, ועל כן יוציא הציץ פריו. ואולם שרץ העוף הזה לא יראה עוד את אור השמש, ושם בתוך החותם תהיה קבורתו. והנה נסו החוקרים עסקנים בדברים (עי' חולין נז ב) לשמור בעתו את פי חותם הפרח, ולא לתת לשרץ הזה לבוא בו וראו כי נבל הפרח ולא הוציא פריו. ועוד ניסו החוקרים וגזזו את השערות, וגם באופן זה לא עשה העשב פרי מפני שהשרץ יצא מתוך החותם בנקל מבלי הניד את הפרח.

footnotes: ¹ וכעין זה יש בילקוט פ' שמות בשם מדרש אבכיר: דרכו של סנה אדם מכניס ידו לתוכו אינו ניזוק מפני שקוציו כפופין למטה, ואם ביקש להוציא את ידו הקוצין תופשין אותה.