Sha'arei Torat Bavel on Bava Batra Daf 73a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(עג רע"א) אורזילא בר יומיה דהוה כהר תבור וכו'.—לפי' רשב"ם ותוס' וערוך ע' ארזלא ב' היינו עופר של ראם. ובאמת שגם במקומות מן המדרש הפליגו הרבה בגודל הראם וגבורתו, כמו בב"ר פל"א יח: ר' יהודה אומר ראם לא נכנס עמו אבל גוריו נכנסו ר' נחמיה אומר לא הוא ולא גוריו אלא קשרו נח בתיבה והיה מתלים תלמים כמן טבריא לסוסיתא (עי' זבחים קיג ב) וכו' בימי ר' חייא בר אבא עלה גורא אחד לא"י ולא הניח אילן עד שעקרו ועשו תענית והתפלל ר' חייא וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה. עוד במד' תהלים מז' כב כח: בשעה שהיה דוד רועה את הצאן הלך ומצא את הראם ישן במדבר והיה סבור בו שהוא הר ועלה עליו, והיה רועה, ננער הראם ועמד, והיה דוד רכוב עליו והיה מגיע עד לשמים. ועוד בפר"א פי"ט: מה ראם זה קרנותיו גבוהות מכל בהמה והוא מנגח לימינו ולשמאלו. ופלא שבספרי ברכה פיס' שנג (מובא ברש"י שם לג יז) תניא: שור כחו קשה ואין קרניו נאות, ראם קרניו נאות ואין כחו קשה. ומזה מבואר שכחו של שור קשה מכחו של ראם - להיפך מכל המדרשות הללו¹.
footnotes: ¹ ועי' בשפתי חכמים על פירש"י שם שכתב "וראם הוא חלש בתכלית החולשה", וכל המוסיף גורע.
(שם) אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח וכו'.—אגדת פליאה זאת רומזת על עם ישראל היושב בגולה בין גוים זרים להם, ויש שהם עושקים ורוצצים אותם כל הימים על אודות שנאת הדת, כי בני ישראל יאמינו בה' אחד בורא שמים וארץ אשר נתן להם תורת אמת, ועם כל צרתם ודלותם לא יעזבו את אלקי אבותם, ועיניהם מייחלות אליו, כי עוד יבוא יום אשר בו יחיש את גאולתם ויקבץ את נדחיהם אל ארץ ירושת אבותיהם, וכבודם יראה לעיני כל העמים, ונודע בגוים זרעם כי זרע ברוך ה' המה. אבל אלה מהם שלא יקוו להגאל עוד וימאסו בארץ חמדה אם רק יראו באיזו מדינה קטנה או גדולה, אשר נמצאו אנשים מאזרחי הארץ אשר יאמרו לתת זכות אזרח לבני ישראל היושבים ביניהם, הנה מקצת בני ישראל אשר כבר עזבו את תורת ה' ופרשו מדרכי צבור המה כמו יראו אור כי יהל וקרנים מידו להם, ומנוגה זרחו תכהינה עיניהם מראות, ובלבם יחשובו נהיה ככל הגוים בית ישראל, נתבולל בגוים ונלמוד לעשות כמעשיהם ונהיה לעם אחד ונעלה במעלותיהם ונזכה בכבודם, כבוד השופטים ושרי הצבא וראשי האזרחים. אבל אין האור הזה אלא אור מתעה וכברק בחשכת הלילה, כי אחרי האור הקצר תבא אפילה ארוכה, כי כנגד סניגור אחד מן הגוים, אשר ידבר עלינו טוב, תמיד יעמדו כנגדם קטיגורים רבים, אשר עוד יגדילו עלינו את שנאת העמים ויוציאו עלינו שם רע לאמר כי אוכלי אדם אנחנו ואת דמם נשתה כמים, ועוד דברים כאלה, אשר גם המוציאים אותם יודעים כי אין בהם ממש. אבל המטרה מקדשת את האמצעים, למען יוכלו להוציא עלינו גזירות רעות חדשות לבקרים. וגם אלה, אשר דרשו מקודם בזכות ישראל, סופם לשנוא אותנו שנאה מכופלת, כי ה' הפך לבם לשנוא עמו אבל הרעות לא תצאנה מאת ה', כי גם אלה לטובה תחשב לנו למען החיותנו וקיימנו עד היום אשר בו יחפוץ לגאלנו. ולולא זאת כבר חדל ישראל מהיות לעם מיוחד והתערב בין הגוים ולא נודע כי בא אל קרבם, כאשר היה כזה בכמה ארצות, אשר נתנו חוקי אזרח גם ליהודים אשר שם, כבר השתמדו רובם והתבוללו בין עמי הארץ, ובניהם אשר ילדו כבר לא ידעו כי ממעי ישראל יצאו. וכבר ראו זאת חז"ל ברוח קדשם ודרשו באיכ"ר פ"א: "היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח הא אלו מצאה מנוח לא היתה חוזרת".
ואף על ענין זה רמזו חז"ל בחידה נפלאה: "וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא וכו' וסברינן יבשתא היא", והיינו שאלה אשר עזבו את תורת ה' בראותם מדינה אחת אשר החלה לתת ליהודים שיווי זכויות, הנה הם חושבים כי פה המנוחה כי טוב ופה המרגוע כי נעים, וכן יהיה עד עולם, ואז יתחילו להתבולל בין הגוים ולעשות כמעשיהם ולהתחמם במדורתם ולהתהלך באור אשם. אבל לא יאריכו שם ימים, והנה נהפך הגלגל ויקומו שרים חדשים, אשר ישנאו את ישראל וגם אלה אשר יצאו ממקורם, ויגזרו עליהם גזירות קשות עד אשר יבינו אלה אשר עזבו את כרם ישראל ונהפכו לסורי גפן נכריה, כי גם אם יתקרבו אליהם לא ימצאו את המנוחה אשר יבקשו ואת הכבוד אשר יקוו.