Sha'arei Torat Bavel on Bava Batra Daf 7a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ז א תוספות) היינו הך וכו' ולעיל איצטריך וכו'.—עי' מהרש"א שהקשה ע"ז, דהא בהאי דמתרץ דאע"ג דלא משתמש אלא בתיבנא וכו' לא מתרץ למאי איצטריך הך דלעיל וכו' ומסיים "ויש ליישב". ונראה בכוונתו, דודאי על רב חמא עצמו לא מקשה התלמוד מידי "היינו הך", דמאחר דשני מעשים היו באנשים שונים, היה צריך לפסוק הדין לכל אחד בפני עצמו. אבל הקושיא היא ממסדר התלמוד האחרון על המסדר הקודם לו, דלמה סידר שני המעשים הללו בתלמודו, דהא דיו באחד מהם. וע"ז מתרץ דלכן סידר שני הפסקים כדי להוכיח מהכפילות, דאפי' כשאינו משתמש אלא בתבן ועצים, מ"מ יכול לטעון: אין רצוני לטרוח. ועל הוכחה זו הקשו התוס', דאכתי אין להוכיח כלום מהכפילות, דהא תרווייהו צריכי, שהרי בכל מעשה ומעשה יש ענין חדש בחבירו, ולכך היה המסדר הראשון צריך לסדר שני המעשים של רב חמא. ושפיר כתבו התוס' כאן ולעיל איצטריך וכו', דאל"כ אכתי יש להוכיח, דאפי' בתבן וקש יכול לטעון כן, דאל"כ במעשה האחרון סגי, ולמה סידר אף המעשה הראשון¹. וכעין זה כתב בספר נחלת שבעה ח"ב סי' א על מה שמקשים בביצה (ו א) על מעשה דר' אמי "פשיטא" (ע"ש).
footnotes: ¹ וכעין זה כתבתי לקמן קכט א (ע"ש).