Sha'arei Torat Bavel on Bava Kamma Daf 114a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(קיד א משנה) המציל מן הנהר וכו' הרי אלו שלו.—פי' הא דבעינן הכא יאוש בעלים היינו בשהיה יכול להציל ע"י הדוחק, דאל"כ אפי' לא נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו (עי' רא"ש ב"מ פ"ב סי' ב): אבל לא כן היא דעת הרמב"ם (הל' גזילה רפ"ו), אלא דאפי' א"א להציל בשום אופן מ"מ צריכים יאוש בעלים (ע"ש במ"מ).
והנה הא דאמרינן הכא דמציל מליסטיס ישראל הרי אלו שלו - נראה שטעם דין זה הוא מפני שקנה מה שהציל מדין מלחמה, דמה שבוזזים ושוללים במלחמה הרי הוא קנוי לשולל ובוזז¹. ואם אין דין מלחמה בליסטיס, צ"ל דמיירי שלא חטף מידי הליסטיס עצמו, אלא שברודפו אחריו השליך הליסטיס מידו להקל מעליו, ובאופן זה הרי הפקיר הליסטיס מה שהשליך; ומאחר שהבעלים מסתמא התייאשו כבר זכה המציל במה שבידו. אבל החוטף ממש מידי הגזלן הדבר ברור שצריך להחזיר לידי הבעלים או לידי הגזלן, דלא גרע מגונב מן הגנב אחר שכבר נתייאשו הבעלים, דחייב לשלם הקרן לגנב (כלעיל סח א). וכ"כ בתוס' רי"ד ריש פרקין, דגוזל מן הגזלן אחר שנתייאשו הבעלים, דגזלן שני צריך להחזיר לגזלן ראשון. וכ"כ בשו"ת רשב"ץ ח"ב סי' קלו. וגם מדבריו שם נראה דמפרש מ"ש כאן "הרי אלו שלו" שאינו אלא לענין שאינו מחוייב להחזיר לבעל הבית, אבל ודאי שהוא צריך להחזיר לגזלן (ע"ש).
footnotes: ¹ עי' שו"ת ר"י בן מיגאש סי' קכה ורמב"ם הל' עבדים פ"ט ה"ד ופאר הדור סי' קלא.