(סג ב) למה נשנו בבהמה מפני השסועה וכו'.—עי' מ"ש לעיל ס ע"ב. והטעם שלא כתבה תורה שסועה וראה בת"כ נראה שהוא ע"פ מ"ש הרמב"ן ז"ל בפיה"ת (ויק' כו טז), דהברית שבת"כ ירמוז לגלות ראשון, וברית שבמשנה תורה - לגלות שני. והנה לפני גלות ראשון לא היה צורך באיסור שסועה, אבל לאחר גלות שני, שנתפזרו ישראל לד' כנפות הארץ והגיעו גם לאמריקא, לכן בא במשנה תורה איסור שסועה. וכן נשער דהעוף ראה מצוי רק בארץ רחוקה אשר גלו לשם בני ישראל רק לאחר חורבן בית שני. וכן י"ל בדין זקן ממרא שבא רק במשנה תורה, מפני שבפני הבית הראשון לא היה צורך, שלא היתה מחלוקת בישראל עד שרבו תלמידי שמאי והלל בסוף ימי הבית השני (עי' סנה' סז א). וכן דיני עיר הנדחת ובן סורר ומורה באו במשנה תורה ע"פ מ"ש שם (עא א), שלא היו ולא עתידין להיות, ולמה נכתבו? דרוש וקבל שכר. ולמ"ד שם שראה אותם לא קרה מקרה רחוק כזה עד בפני הבית השני. ולהודיענו זה נשמטו בת"כ.

(שם) ז' מאות מיני דגים וכו'.—ענין זה שכל המינים הללו גלו עם ישראל לבבל, שכן מבואר בירושלמי תענית פ"ד סוף ה"ח וכן בסוף פתיחתא דאיכ"ר (ולזה רמז הב"ח בהגהותיו כאן), וכאן וכאן הנוסח: ר' חנינה בריה דר' אבהו (ועי' שבת קמה ב).