(פ ע"א) עזי דבאלא.—פי' רש"י: "עזי הלבנון באלא יער". וכן למטה פירש "תורבאלא שור הלבנון". ור"ג כתב: "עיזי דבלא אותו יער ששמו בלא", וממנו בערוך ע' באלא. ולפ"ז "באלא" הוא שם מיוחד ליער ידוע. אבל דעת רה"ג (שהבאתי בע"ז יא ב), שבאלא עניינו מדבר ושדה (ע"ש). וכן מצאנו בעיטור הל' שחיטה חלק ה': תור באלא כמו תור ברא דלמ"ד ורי"ש מתחלפין ובדניאל וארו ואלו.

(שם רש"י) ד"ה מתקיף וכו' דלא בקיאינן בהו וכו'.—עי' מהרש"א, ואין דבריו מחוורין כמובן. אבל ענין דבריו ליישב למה לא שאלו: ודלמא מינא דאיל צבי יחמור ודישון נינהו אלא דבהני בקיאי וידעי שאינו מינן. אבל תמוה שהרי אקו ודאי ידוע, שהוא יעלא כפי' רש"י עה"ת שם (ועי' ב"ב טז א). ונראה דאקו תאו וזמר דקות הן, וכן עיזי דבאלא: אבל איל צבי ויחמור ודישון חיות גסות הן, לכן א"א דעיזי מינן.

(שם תוספות) ד"ה זה וכו' שהוא ודאי חיה וכו'.—אפשר בטעמם, דאי ספק הוא לת"ק א"כ היינו ר' יוסי ור' יהודה. אבל אינו מוכרח, די"ל דר' יוסי ור' יהודה נמי סברי דכוי הוא ספק, אבל אין זה איל הבר, שדינו כאיל, אלא שבריה אחרת היא הכוי, שהיא ספק חיה וספק בהמה (ועי' בהגהו' הרש"ש).

(שם) ד"ה דילמא וכו' דאי כרבנן דאמרי מין בהמה הוא א"כ וכו' כשר לגבי מזבח.—אין זה מוכרח, דגם אם היא מין בהמה אפשר דפסול לגבי מזבח, דלא התירה התורה אלא בקר וצאן בלבד (כדכתיב "מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם", ויק' א ב), אבל לא תאו ומיניו ולא שאר מיני בהמה. שוב מצאנו שהעיר על זה בהגהות פורת יוסף בש"ס החדש דפוס ווילנא.

(שם) ד"ה הראשון וכו' דלא כר' יצחק וכו'.—עי' תוי"ט שהגיה "רחב"ג" (במקום "ר' יצחק") בין כך ובין כך אין זה מוכרח, די"ל לצדדין קתני: "חייב כרת" אם לא התרו בו, ו"שניהם לוקין את הארבעים" אם התרו בו.