(כט א רש"י) ד"ה עוכלא וכו' וליטרא הוא לוג.—הגר"א בהגהותיו הגיה בדברי רש"י: "וליטרא הוא חצי לוג"; וטעמו מפני שבירושלמי תרומות פ"י ה"א [מז ע"ב] איתא: "וכמה לוגא עביד תרתין ליטרין וכמה ליטרא עבדא מאה זוזין". וכ"כ הרמב"ם בפ"א הי"ב מעירובין: "הליטרא הוא שתי רביעיות והרביעית משקל שבעה עשר וחצי זוז". אבל הגהת הגר"א בדברי רש"י אינה נכונה, שהרי בחולין (קי א) כתב רש"י: "ריבעא ליטרא" - ביאור דבריו, דריבעא הוא רובע הקב, דהיינו לוג בלח וליטרא ביבש. וכן כתב בפי' ר"ג שם: "ריבעא כלומר ליטרא דבישרא". נראה שר"ג ורש"י כתבו כן לפי זמנם ומקומם, שהיה אצלם לוג כמשקל ליטרא. וגם עוד היום בעירנו קוראים לליטרא קמח "לוג". אך נראה שהלוג והליטרא שבבבל ובזמן התלמוד היו במדה ובמשקל אחרים מאלו שהיו בזמן ר"ג ורש"י.

וכתב בשאילתות דרב אחאי פרשת בשלח סוף סי' מ"ח: "דארבע סאין הן צ"ו ליטרין", ומאחר שארבע סאין הן צ"ו לוגין (שכל סאה היא ששה קבים, וכל קב ארבעה לוגין) הרי שלוג היא ליטרא כדעת רש"י. אבל נראה יותר שיש להגיה שם "ריטלין" במקום "ליטרין", וכ"כ בפי' ר"ח (עירובין פב ב) דלוג הוא ריטל. ומ"מ אף לפי הגהה זו אפשר שדעת רש"י דליטרא הוא הוא ריטל, וכמ"ש ביוחסין סדר אמוראים ערך ר' יהודה בר חנינא "והליטרא הפוך רטל"¹. ועי' שו"ת גאוני מזרח ומערב סי' רל"ה וערוך ע' דרס ג' ובהקדמת רב האי גאון לסדר טהרות שכתבו "דם מגפתה ודמעת עינה וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית ופירושו שלא יטמא מהם אלא עד (שלש לוגין שהן)¹ רביעית רטל שהיא ביצה ומחצה". ומזה שרטל הוא לוג.

footnotes: ¹ וכ"כ בערוך ע' אגן ב' דיש הרבה דברים הפוכים. ¹ [כך הגיה מו"ר זצ"ל בפי' הגאונים שלו (ע"ש).]

והנה כבר כתבנו בשם הירושלמי דליטרא הוא משקל מאה זוז. וכ"כ רש"י בבכורות (נ ע"א ד"ה ליטרין). ולפי מ"ש בשם הרמב"ם הליטרא הוא משקל ל"ה דינר, והרי שיעור הרמב"ם אינו אלא שליש ויותר מעט משיעור הירושלמי. וכבר תמה על זה הרב מעדני יו"ט ברכות פ"ג סי' ל', והניח בצ"ע, והביא שם מ"ש המגיד על דברי הרמב"ם שם מה שזכר מביאור משקל הליטרא והעוכלא אפשר שיש מזה סמך בפ' המוכר את הספינה וכו', ואני לא מצאתי שם סמך, וגם הוא לא אמר אלא בדרך אפשרות, סוף דבר מה שמצאנו מפורש בירושלמי ראוי לנו שנסמוך עליו ע"כ. והרי שלא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם ולא ידעו מקור למשקל הליטרא שכתב הרמב"ם.

ואנחנו נבאר פה כי מעיינו של הרמב"ם נובע ממקור טהור היוצא מדברי הגאונים. עי' מפתח לרב נסים גאון (עירובין פב ב), שכתב בשם הגאונים, דמשקל ביצה י"ז כספים חסר שליש מכספים של ארץ ישראל, ומשקל הקב ארבע מאות כספים. עוד בשבלי הלקט סי' רי"ב בשם תשובות הגאונים: שיעור ביצה משקל ט"ז זוז וארבע גיראות (פי' מעות, והדינר שש מעות) כמשקל כסף של בגדד. עוד בהלכות קידוש לר' יצחק בן גיאת בשם ר' הילאי: שיעור ביצה בינונית שיעור ט"ז כסף ושני שלישי כסף בכסף של בבל. ובהלכות פסח שם¹: אמר מר סעדיה שיעור עיסה בפסח עד כדי עומר לגלגולת דהיינו שבע מאה ועשרים זוזי; ומאחר דעומר הוא שיעור מ"ג ביצה וחומש, וכל ביצה של ט"ז זוז ושני שלישים, נמצא שיעור עומר תש"כ זוז. וכתב הרי"ף (עירובין רפ"ח): "הקב ארבע מאות זוז במשקל אלקירואן", והוא עולה ג"כ כשיעור הנ"ל, וכסף ארץ ישראל וכסף בגדד וכסף בבל וזוזי הגאונים אחד הוא, והם הם הזוזים של אלקירואן שהזכיר הרי"ף. וכתב בכפתור ופרח פט"ז בשם הרי"ף פרק כיצד משתתפין (ולפנינו נשמט זה!), דליטרא מאה דינרין, שהם במשקל ערביים, שהוא משקל אלקירואן קמ"ד זוז שהן ליטרא ע"כ. ומדברי הרי"ף אלו זכינו לדעת שיעור זוזי ארץ ישראל או ערביים של הגאונים, שהן הזוזין הערביים, שנזכרו בבכורות נ ע"א (וע"ש בפירש"י). ומאחר דשיעור לוג לגאונים הוא מאה זוזים ערביים, נמצא שהם שבעים דינרי צורי, והרביעית י"ז ומחצה דינרי צורי וכמו שכתב הרמב"ם שם.

footnotes: ¹ ומובא גם בכלבו סי' פ"ט.

והנה לפי מה שכתב הרי"ף משקל הליטרא הוא מאה דינרי צורי, ולפי הרמב"ם ל"ה דינרי צורי. וברור הוא שהרי"ף שיער את הליטרא שהיתה נהוגה בימיו, והרמב"ם שיער את הליטרא הנזכרת בתלמוד שהיתה פחותה מזו של הרי"ף בס"ה דינרי צורי. ועדיין מוקשין אצלנו דברי הירושלמי, שעולה ממנו דהליטרא חצי לוג, והלוג מאתים זוז. ומי חכם כהרמב"ם ידע למצוא פשר דבר, והוא שהירושלמי שם נסמך על מה ששנינו בתרומות שם "משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל", לכן גם הירושלמי מיירי בזוזי יהודה, וכן מוכח שם למעיין בו, וזוזי יהודה אינם זוזים סתם שבמשנה ובתלמוד, שהן ע"פ רוב דינרי צורי¹. ודעת הרמב"ם שזוזי יהודה משקלן רק ל"ג שעורה ושליש (כי דינרי צורי משקלן צ"ו שעורה כמבואר ברמב"ם), ומשקל הליטרא שנזכרה בירושלמי שם היתה של מאה זוזי יהודה במשקל שהוא ל"ה דינרי צורי והיא היא הליטרא ששיער הרמב"ם שם¹ (ולפי זה יהיה זוז מגליל משקלו ט"ז שעורה ושני שלישי שעורה) והוא משקל חמשים זוז מזוזי ערביא.

footnotes: ¹ ובכל מקום שרוצים בזוזי יהודה אומרים מפורש כן, כמו בכתובות סד ב. [בשאלה זו עסק המחבר גם בשתא"י, עמ' 100. וחזר בו כאן ממה שכתב שם (ע"ש).] ¹ ועי' חולין קלה א: וכמה נותנין לו משקל חמש סלעים ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל. והרמב"ם פ"י הט"ז מבכורים כתב: לא יתן לכאו"א פחות ממשקל ה' סלעים: ובפ"א הי"ב מעירובין כתב: והסלע ד' דינרין, ומשמע מזה דסלעים שביהודה הן ד' דינרי צורי. אבל אפשר שהרמב"ם לא דקדק בהלכות בכורים ותפס לשון המשנה. אלא שמפירושו לפרה פ"ג מ"י נראה להיפך דסלעי גליל הן ד' דינרי צורי.

ודע שבערוך ע' דרס ג' כתב בשם גאון, דפרס שיעורו ט"ו כסף ושני שלישי כסף ע"כ, ונתכוין להקדמת רב האי גאון לפירוש ס' טהרות שלו שכ"ה שם, ונ"ל ברור שט"ס בהקדמה ובערוך וצ"ל "ס"ו¹ כסף וב' שלישי כסף", והשיעור הזה הוא בכספים הערביים הנ"ל, שמאה כסף משקל לוג, ודעת רה"ג ז"ל, דפרס הוא משקל ד' ביצים¹, ומאחר שכבר נתבאר שמשקל ביצה הוא ט"ז כסף ושני שלישי כסף מכסף ערבי, נמצא שמשקל הפרס הוא ס"ו כסף ושני שלישי כסף.

footnotes: ¹ [חכם עדיף מנביא, שכ"ה " ס"ו " בכי"י של פי' הגאונים ובכי"י של הערוך, עי' פי' הגאונים שהוציא מו"ר זצ"ל עמ' 6 הע' 10.] ¹ עי' בפירושו לנגעים פ"ט מ"ב שהעתיק מתוספתא פ"ז שם: וכמה הוא פרס חצי ככר משלש לקב [אבל זוהי תוספת גליון בפי' הגאונים, ולא מלשון הגאון היא, עי' בפיה"ג עמ' 97]. ומאחר שהקב הוא ד' לוגין והלוג שש ביצים נמצא שהקב הוא כ"ד ביצים, ושליש קב הוא הככר של ח' ביצים, וחצי ככר של ד' ביצים הוא פרס (ועי' במ"מ פ"ב ה"ד משביתת עשור).