(פה ב תוספות) ד"ה דתהוייין וכו' ואחר התי"ו דיתיהוייין וכו'.—פי' והיו"ד הוא סימן לסגול כמו בת"א לא תיעבר (במ' כ יח), וכן בלשון התלמוד: היסט, היסק, היקף, היתר. ואחר התי"ו ג' יודי"ן, א' לסימן נקבה נוכחת, א' במקום ה"א השורש וא' נוספת להראות, שהיו"ד נשמעת במבטא. ומה שאמרו עוד ודי תיהוייין הם ב' תיבות אבל דיתבא תיבה אחת - כ"ה דרך ת"א דכ"מ שכתוב בתורה "אשר" מתרגם "די" בתיבה מיוחדת, אבל כל ה"א הידיעה שאצל הפועל מתרגם באות דלי"ת מחוברת לתיבה שלאחריה. ואף שיש בת"א מקומות שיוצאים מכלל זה הם מעטים ובאו רק מטעות הסופרים (ר' אברהם עפשטיין במאסף הכרם תרמ"ח).