(לט ב) אע"פ שאמרו אונס נותן מיד כשיוציא הוא וכו'.—בתוספתא פ"ג ה"ו מסיים עלה: "אע"פ שאמרו המפתה לכשיוציא נותן אבל בושתה ופגמה נותן מיד. מה בין נותן מיד לנותן לאחר זמן, נותן מיד אם מתה אביה יורשה; נותן לאחר זמן אם מתה בעלה יורשה". ומזה משמע דאף שכנס את המפותה - אם רצה אח"כ להוציאה נותן לה חמשים כסף. ונראה שכן הוא דין תורה, דאם לא כן נמצא שלעולם לא תקח קנס אם תתרצה להנשא לו, שלאחר נישואין יוציאנה בע"כ ויפטר מן הקנס. ולפ"ז נראה לפרש משנתנו כפשוטה "המפתה כשיוציא", דאף שאם כנסה פטור מלשלם את הקנס, מכל מקום אם ירצה לאחר זמן להוציאה בעל כרחה חייב לשלם לה מן התורה חמשים כסף בכתובתה כדאמרן. והא דפרכינן לעיל "כשיוציא אשתו היא" נפרש בניחותא: כיון שכנסה אשתו היא ודאי, ופשיטא שאם מגרשה שחייב ליתן לה חמשים כסף, שהם מאתים זוז, לכתובתה כשאר הבתולות - למ"ד כתובת אשה מן התורה. ואולי כן היה מפרש הרמב"ם שכתב (הל' נערה בתולה פ"א ה"ג), דהכונס את המפותה כותב לה כתובה כשאר הבתולות (וע"ש פלפול ארוך במל"מ).