(עא א) בראשונה שם בן י"ב אותיות היו מוסרים וכו' והצנועים שבכהונה מבליעים אותו וכו'.—מכאן משמע שהכהנים יכולים לברך במקדש בשם בן י"ב. וכבר תמהו ע"ז בתוס' רי"ד ובחדושי רד"ל כאן, שהרי מקרא מלא הוא "כה תברכו את בני ישראל", והרי כתוב בתורה שם בן ד', ותנן נמי בסוטה פ"ז מ"ו (לז סע"ב): "במקדש אומר את השם ככתבו". ועוד שם (לח א) עד שיאמרו בלשון הזה, ושם אמרו "בשם המפורש" "בשם המיוחד", והיינו נמי שם בן ד' וכן נראה דעת רש"י ותוס' שם ודעת הרמב"ם (הל' תפלה פי"ד ה"י והל' עבודת יוה"כ סופ"ב ובפיה"מ סוטה שם), וכ"ה דעת הרא"ש (סוף יומא), שכה"ג מזכיר ביוה"כ את השם ככתיבתו, והוא שם המפורש¹, והיינו שם הויה ככתיבתו.

footnotes: ¹ ודחה שם דעת רה"ג, שכה"ג היה אומר שם בן מ"ב אותיות (ע"ש).

אבל איך היתה הברתו וקריאתו נעלם מאתנו, וכ"ה דעת רש"י כאן, שכתב "שם בן ד' אותיות קריאתו ככתיבתו"¹, דהיינו כפשוטו איך מהגין אותו באותיותיו, כי הנקודות שלפנינו בשם הוי"ה הם כפי קריאת שם הכינוי א־דני כ"ש בס' מאור עינים רפ"ו ובס' מגדל דוד על שה"ש (ה י) לרדב"ז. וראיה לזה, כי במקום שנקרא אצלנו שם "הויה" בניקוד "אלקים" הנקודות שלו הן נקודות אלקים¹. וזה שלא כדעת מהרש"א בח"א כאן ומהר"ם לובלין בתשובותיו סי' פ"ג (ע"ש).

footnotes: ¹ כ"ה הנוסח בח"א למהרש"א. ¹ ועי' רדב"ז במגדל דוד שם, שכתב דנקודות שם הויה האמתית הן שוא קמץ שוא קמץ, ואם קבלה היא מחז"ל יש לקבלה. אבל אדמה שאינו כן.

וברור לי, שמתוך קושיא הנ"ל הוכרח הרמב"ם לומר (מו"נ ח"א פס"ב), דשם בן י"ב אותיות הוא למטה בקדושה משם הוי"ה ולמעלה משם א־דני. ורק לאחר שנפטר שמעון הצדיק, שפסקו הכהנים מלברך בשם המפורש (יומא לט ב) היו כל הכהנים מברכים בכינוי שם אדנות, ורק הצנועים שבכהונה וגם הכה"ג היו מברכים בשם בן י"ב שהוא יותר מקודש מא־דני כמו שביארנו. אבל אין זה כדעת רש"י כאן וחדושי רמ"ה סנה' ס ע"א (ועי' מ"ש שם). ולפ"ז נדחק הרד"ל לומר, שלא בברכת נשיאת כפים היו הצנועים מבליעים את שם בן י"ב אלא באיזו תפלה. ויש לבאר דבריו, דהיינו בתפלה שהיו הכהנים מתפללים לפני נשיאת כפים, שהיו אומרים: "יר"מ ה' או"א שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל לא יהא בה מכשול ועון", כדאיתא בסוטה (לט א): אבל אין לנו הכרח לומר, שתפלה זו היו הכהנים מתפללים עוד בזמן שביהמ"ק קיים.

ולכן נראה יותר כשיטת הירושלמי (יומא פ"ג ה"ז, מ סע"ד), דשם איתא אותו ענין, שהיו הכהנים מבליעים בנעימות, וכן הא דר' טרפון בשם "סתם". ושם נראה שהוא השם שהזכיר כה"ג ביוה"כ, וכבר נתבאר שהוא שם הוי"ה. וענין זה שנוי בקה"ר פ"ג אות טו "בשם המפורש" שהוא שם הוי"ה כמו שביארנו. והירושלמי לטעמיה שהשמיט ביומא (פ"ה ה"ג) בסוף אותה ברייתא דמיתת שמעון הצדיק את הלשון "נמנעו אחיו הכהנים לברך בשם". ולשיטת הירושלמי (שם פ"ג) לא נמנעו כה"ג וכשירי כהונה מלברך בשם, אלא שלא היו מוסרים את השם לכל כהן, אלא לבדוק להם, וכ"ה בקה"ר שם. אבל בתוספתא סוטה פי"ג איתא כמו בבבלי.

והנה רש"י ז"ל כתב כאן דשם בן י"ב לא פירשו לו, אבל מצינו בס' הבהיר סי' מז: "ושמו את שמי על בני ישראל והוא שם של י"ב בשם של ברכת כהנים יברכך ה' וגו' שהם ג' והם י"ב ונקודו יִפָּעָל יְפוֹעֵל יִפְעוֹל וכל השומרו ומזכירו ומטהרו בקדושה ובטהרה מקבלין תפלתו ולא עוד אלא שהוא אהוב למטה ולמעלה ונחמד למטה ולמעלה ונענה מיד ונעזור זה השם המפורש הנכתב על מצח אהרן". ולפ"ז שם בן י"ב הוא עצמו שם המפורש בשלשה מיני נקודות. ואם הענין הזה נכון הוא יתיישב לנו כל מה שפקפקנו למעלה על שיטת הבבלי. אבל כבר נודע שאין לסמוך על ספר הבהיר.

ומצאנו עוד בזהר בראשית (יז ב) דשם בן י"ב הוא בן י"ב תיבות, שכל תיבה בת ג' אותיות, ויוצאים מן המקרא "מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב" (מש' יח י), שיש בו כ"ח אותיות, מוסיף ע"ז עוד שתי תיבות הוי"ה וצדי"ק בס"ה ל"ו אותיות (ע"ש). ולא נודע לנו המקור, שממנו שאב הזהר את השם הזה. אבל לא תתמה מה שבזהר הוא של "י"ב תיבות", וכאן אמרו "שם בן שתים עשרה אותיות", שכן מצינו בברכות (לג א): גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות, שנאמר כי א־ל דעות ה' וכו' גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות שנאמר פעלת ה' מקדש ה'. ופירש רש"י: "בין שתי אותיות בין שתי הזכרות". הרי שכל תיבה או שם נקרא בפיהם גם אות. ועי' בשו"ת רשב"ץ ח"ג סי' נו, שגם הוא כתב לפרש במקום אחד שאתוון הן תיבות.

וגם על שם בן מ"ב כתב רש"י שלא פירשו לו, אבל הוא נתפרש בתשובת רה"ג שיצאה לאור בקובץ טעם זקנים וכן במדרש לקח טוב פ' שמות (ג טו), שהוא כולל י"ד שמות, שכל אחד מג' אותיות. ובסדרי תפלה שלנו יש תפלה אחת מיוחסת לר' נחוניה בן הקנה [אנא בכח גדלת ימינך], אשר בראשי תיבות שלה הן המ"ב אותיות הללו.