Sha'arei Torat Bavel on Megillah Daf 16a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(טז רע"א) ששמשי מוחק וגבריאל כותב.—יש לדייק: לפי הנודע אין הקב"ה עושה נסים שלא לצורך גדול. א"כ למה הוצרך נס זה? לא ימחוק שמשי ולא יהא צורך לגבריאל לכתוב. ושמעתי מאדוני אבי מורי הרב ר' חיים שלמה זללה"ה ענין נכבד בזה. כי כן כתוב "ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" (אס' ב כב) - הנה פתח הכתוב בלשון הגדה ואח"כ בלשון אמירה; ולבסוף כתיב "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי וגו'" שוב בלשון הגדה. הלא דבר הוא. והנה הפרש יש בין לשון אמירה ולשון הגדה, כמו שכתב רש"י ז"ל בפ' יתרו (יט ג), ומקורו במכילתא שם: כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים בלשון רכה, ותגיד לבני ישראל דברים הקשים כגידין. ובענין שלפנינו כאשר נודע הדבר למרדכי כי שומרי הסף מבקשים לשלוה יד במלך לא התמהמה אף רגע וירץ מהר ויבא לאסתר המלכה ויספר לה את הדבר הזה ויגד לה בלשון קשה, דהיינו "חיש מהר רוצי אל המלך, ואל תאחרי אף רגע ללבוש את בגדי המלכות או לשים את תכשיטיך עליך, והגידי למלך את אשר יחשבו עליו שומרי הסף, ויחקור וידרוש היטב ואז ימצא כי אמת הדבר, ובזה תצילי את המלך". אבל המלכה אסתר לא היתה מבוהלת כל כך, כי אמרה: מי יודע אולי שגה מרדכי בזה, כי שומרי הסף לא יחשבו כל עיקר להתנקש בחיי המלך, וכשיחקור המלך וימצא כי שם רע הוציא מרדכי על סריסי המלך, הנה תחת כבוד ימצא קלון, כי המלך יקצוף עליה ועל מרדכי. ומי יודע מה יגזור עליהם. ולכן עשתה בחכמה, כי לבשה מלכות ותבא אל המלך, ודיברה עמו מענינים שונים, ולבסוף אמרה לו בלשון רכה. כי מרדכי סיפר לה, שנשמעו אליו דברים מקוטעים מדברי שומרי הסף, אשר אולי יש להוכיח מהם, כי יחשבו רע על המלך. ולכן לפי דעתי טוב הדבר לחקור ולדרוש ולהוציא לאור ענין זה, כי דבר הנוגע בחיי המלך אין להסתיר אף כי אפשר שסריסי המלך נקיים. אך גם אנחנו לא בשנאתם נדבר את הדברים האלה. וכאשר חקר המלך את הדבר מצא כי אמת היה הדבר, כי בקשו הסריסים לשלוח יד במלך, ונגמר דינם למיתה, והדבר נכתב בס' דברי הימים, אך לא נעשה שום יקר וגדולה למרדכי, באשר כל כך קלים היו הדברים האלה בעיני מרדכי עד כי סיפר אותם לאסתר בלשון ספק ובמתינות, ודיו למרדכי שלא יקבל עונש בעד קלות דעתו. וגם בדברי הימים כתבו שמרדכי סיפר הדברים בלשון רכה, ואם היו נקראים הדברים כן בדברי הימים לא היה נעשה גם בסוף יקר וגדולה למרדכי על זה. לכן היה הנס כי שמשי ימחוק את הספור בדברי הימים שהיה בלשון רכה, וגבריאל כתב את הדבר מחדש בלשון הגדה, ולכן צוה המלך לעשות יקר וגדולה למרדכי על זה.