Sha'arei Torat Bavel on Meilah Daf 17b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(יז סע"ב) רש"א מה טעם שאפשר לשני שיעשה ראשון ומי קא עביד וכו' ה"ק וכו'.—אבל בתוספתא טהרות רפ"א תני: "אר"ש מפני מה אמרו אוכל שנטמא באה"ט ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין מפני שאפשר לשלישי ליעשות שני ואפשר¹ לשני ליעשות ראשון. ומפני מה אמרו אין השרץ והנבילה והמת מצטרפים זה עם זה לפי שאי אפשר לשרץ ליעשות נבילה ולא נבילה יכולה ליעשות מת". וביאור זה פשוט, שאפשר לשלישי ליעשות שני אם יגע השלישי בראשון, וגם השני אם יגע בשרץ יהיה ראשון, ולכן מצטרפין יחד לטמא בקל שבשניהם. וכאן בסוגית התלמוד שיטה אחרת, וכ"כ הר"ש בטהרות פ"א מ"ה על התוספתא הנ"ל: "ואין ברייתא דהכא מתיישבת לפום סוגיא דהתם". וגם מכאן מוכח, דמסדר הבבלי לא ראה את התוס' שלפנינו¹.
footnotes: ¹ כן העתיק בר"ש טהרות פ"א מ"ה. אבל לפנינו בתוספתא שם הנוסח "ואי אפשר", והוא ט"ס. ¹ עי' מ"ש יומא מג ב, ב"ב קב ב, זבחים פה א ותמורה יט א.
(שם רש"י) ד"ה עיקם וכו' מפורש באגדתא וכו'.—אגדה זו ישנה במדרש זוטא סוף איכה בלשון עברית צחה. ובס' נשמת חיים מאמר ג' פי"ד העתיק מקצת האגדה בארמית (ע"ש), ובלי ספק שהיה לו בזה למקור איזה מדרש בכ"י.