Sha'arei Torat Bavel on Menachot Daf 102b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(קב ב משנה) להביא בכלי א' והביא בשני כלים א"ל בכלי א' נדרת הקריבן בשני כלים פסולין וכו'.—משנה זו נפלאה מאד לפירוש רש"י ושאר מפרשים מכמה אופנים: א) למה אמרינן מדשתק הודה להם דמה שהביא הביא לנדרו? שמא מנחה אחרת הביא ולא חשש לדבריהם. ב) מוקשה הלשון בסיפא "נתנו לכלי אחד", דהא הביאו תחלה בכלי אחד? ג) למה לא הצריכו לשאול את הנודר אם הביא את המנחה לנדרו, או שהביא מנחה אחרת? ד) שנינו ברישא סתם "בשני כלים והביא בכלי אחד פסול", ופסק ותני "פסול" וא"א לתקן את הדבר, וחזר ושנה בסיפא "נתנו לכלי אחד כשתי מנחות שנתערבו", והרי שיש לו תקנה להכשירה (ועי' רש"י שנדחק ליישב זה). ה) למה לא שנינו דין כזה אף במחבת ומרחשת 'אמר הרי עלי להביא במחבת והביא במרחשת אמרו לו במחבת נדרת פסולה', וכן להיפך¹? ו) למה החליט ברישא "אלו בכלי אחד והביא בשני כלים פסולין", דהא אפשר לתקן ולהחזיר בכלי אחד, כמו ששנינו בסיפא "הרי עלי להביא בכלי אחד והביא בשני כלים אמרו לו בכלי אחד נדרת והקריבן בכלי אחד כשר"?
footnotes: ¹ ועי' תוי"ט שכתב מדעתו שכן הדין גם במחבת ומרחשת.
ומפני כל הפליאות הללו היה נראה לנו, כי נתחלפו העניינים כאן מרישא לסיפא ומסיפא לרישא וכצ"ל: "הרי עלי שני עשרונות להביאן בכלי אחד והביאן בשני כלים אמרו לו בכלי אחד נדרת הקריבן בשני כלים כשרין נתנו לכלי אחד כשתי מנחות שנתערבו. הרי עלי שני עשרונות להביאן בשני כלים והביאן בכלי אחד אמרו לו בשני כלים נדרת הקריבן בשני כלים פסולין בכלי אחד כשרין". וביאור זה ע"פ מה ששנינו למעלה "אלו בכלי אחד והביא בשני כלים בשני כלים והביא בכלי אחד הרי אלו פסולין", וטעמה ברור, דהתחלת הבאת המנחה מוכרחת להיות כמו שנדר ממש: אם בכלי אחד - בכלי אחד, ואם בשני כלים - בשני כלים, כמו שקבע, ואם שינה מתחילה פסול. אבל אם הביא מתחילה בכלי אחד כמו שנדר, ושוב חזר וחלקה בשני כלים יכול הוא לתקן ולהחזיר אח"כ לפני קמיצה משני הכלים לכלי אחד ותיכשר. וכן להיפך כשהביא תחלה בשני כלים כמו שנדר, ושוב נתנן בכלי אחד דינן כשתי מנחות שנתערבו. ולפיכך ברישא כאן כשנדר להביאן בכלי אחד והביאן בשני כלים - ודאי שמנחה אחרת היא כמו ששנינו למעלה "מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא". ואם אמרו לו בכלי א' נדרת, והוא לא שמע לדבריהם והקריבן בשני כלים - הרי הן כשרין, שהרי שתי מנחות אחרות הן; אבל אם שמע להם ורצה לצאת בשני עשרונות אלו ידי נדרו, והחזירן לכלי אחד - דינן כשתי מנחות שנתערבו, שהרי מנחות אחרות הן, וידי נדרו לא יצא. ובסיפא כשנדר להביא בשני כלים והביא בכלי אחד, וגם היא מנחה אחרת, וכשאמרו לו בשני כלים נדרת, רצה לצאת בה ידי נדרו וחלקה בשני כלים, וקמץ מכל אחת מהן הרי אלו פסולין, שהרי מנחה אחרת היתה שנקבעה בכלי אחד כמו שנתבאר. ודוקא אם קמץ אותן פסולין, דשוב אין להן תקנה כדמוכח לעיל (ו א); אבל אם נזכר קודם קמיצה, והחזירן לכלי אחד, הרי זו כשרה, וזהו ששנינו כאן "הקריבן" פי' שקמצן, ולאו דוקא הקרבה, ולהוציא נתינה בכלי, דבזה יש לה תקנה כמו שנתבאר, וזהו ששנינו "בכלי אחד כשרין" פי' שקמץ ממנה כשהן בכלי אחד, אף שהיו בינתיים בשני כלים לית לן בה מאחר שלפני קמיצה החזירן לכלי אחד וקמץ משם כשרה.
ומצאנו סייג לגירסא זו וביאורה בתוספתא רפי"ב דהכי תני התם: "בכלי אחד והביא בשני כלים אמרו לו בכלי אחד נדרת ה"ז לא יחזיר ואם החזיר הרי הוא כשתי מנחות שנתערבו, בשני כלים והביא בכלי א' אמרו לו בשני כלים נדרת ה"ז לא יחזיר ואם החזיר הרי אלו פסולין". ועי' במצפה שמואל ובמנחת בכורים על התוספתא שם, שכתב ליישב דמשנתנו מיירי שברצונו להביאן ועדיין לא קידש, או שיש להגיה בתוספתא כלשון המשנה. אבל לפי הגהתנו במשנה תואמים יהיו דברי המשנה והתוספתא וניכרין דברי אמת. אחר זמן רב מצאנו סיוע להגהתנו במשנה במלאכת שלמה (מנחות שם) בשם ר' יוסף ובנוסח משניות דפוס נאפולי, המובא בדפוס ווילנא.