(פ"ב מ"י) משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש שנאמר והיה מדי חדש וכו'.—כתב הרמב"ן בספרו תורת האדם שער הגמול: "עונש הזה של גיהנם הוא בא לאדם מיד אחר המיתה וכו' ומנין לנו שהוא בא מיד לאחר מיתה ואינו מן הדינין העתידין לימות המשיח וכו' כך אמרו חכמים במשנת עדיות, שמשפט רשעים בגיהנם י"ב חדש שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו' ואמרו בקדושין (לא ב) מכבדו בחייו מכבדו במותו, במותו אומר אבא מרי הריני כפרת משכבו, והני מילי בתוך יב"ח אבל לאחר י"ב חדש אומר זכרו לחיי העולם הבא". אלו דבריו ז"ל והם נפלאים מאתנו. שהרי אין הכרח במשנתנו שהדין הוא לאחר מיתה מיד וערבך ערבא צריך. ולדעתנו הוא להיפך, דמשנתנו מיירי בדין העתיד לאחר תה"מ, שהרי מן הכתוב שהובא כאן לראיה נלמד שהדין הוא לעתיד, שזה הוא ענין המקרא "והיה מדי חדש בחדשו וגו'", וגם המקרא שלאחריו "ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'" נדרש בר"ה (יז א) בדין העתיד לעוה"ב (וכ"כ הרמב"ן עצמו באותו שער עצמו למטה שם). וכן בפסיק"ר פיסקא א' דרשו מקראות הללו על ימות המשיח. ועוד בתדא"ר פ"ג: "עתיד הקב"ה לישב בביהמ"ד שלו וצדיקי עולם יושבים לפניו וכו' ואח"כ מביאין את הרשעים ודנין אותם בפניהם ויש נידונין ל' יום ויש נידונין ס' יום ויש נידונין ג' חדשים ויש נידונין ו' חדשים. כללו של דבר כך שנו רבותינו במשנה משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש". ומכל אלה מבואר שדין זה הוא לעתיד לעוה"ב. וכן נראה מפי' ראב"ד כאן.