(פ"ל מ"א ר"ש) ד"ה תניא בתוספתא וכו' דכל כלי עץ הבאין במדה טהורין.—אין למדין מן הכללות, שהרי לעיל פט"ו מ"א מבואר, שיש כלי עץ הבאים במדה שהם טמאים.

(פ"ל מ"ד ר"ש) ד"ה תניא בתוספתא וכו' דכלי זכוכית יש להן טהרה.—עי' שבת (טו ב) דמסיק, דכלי זכוכית אין להן טהרה במקוה. והא דתנן במקואות (פ"ט מ"ה). "ואלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית" מוקמי לה בשניקבו והטיף לתוכן אבר, ור"מ היא דאמר הכל הולך אחר המעמיד. וכן פסק הרמב"ם (הל' כלים פ"א ה"ה). אבל נראה שהר"ש היה גורס בשבת (טז א): "אלא כיון דכי נשברו יש להם תקנה שוינהו רבנן ככלי מתכות". והיינו שכאן חזרו ממה שאמרו למעלה שם "שוינהו רבנן ככלי חרס". וע"ש תוס' ד"ה "אלא כיון". וע"ש (טז ב) בפי' ר"ח שכתב: "ורב אשי נמי סבר דיש להן טהרה במקוה והכי הלכתא". וכן נראה באמת מפשטא דמשנתנו דמקואות הנ"ל, ואשינויא לא סמכינן.