(פ"ו מ"ג ר"ש) החזירה לאמצעית טהורה שבטל כירה ראשונה וכו'.—וכן פירשו אחריו הרא"ש והרע"ב. ולפ"ז מוסב דין זה על הא דהיה יכול לשפות על שתי האבנים הנשארות יורה גדולה שהיתה טמאה. ותימה הוא לומר שבנתינת אבן בינתיים תתבטל טומאת התנור. וגדולה מזה בתוספתא פ"ז הי"ג (הביאה הר"ש לעיל פ"ה מ"ז): "מילא סיד וגפסיס טמא רשב"ג מטהר". ומשמע שאף רשב"ג אינו מטהר אלא כשמילא כל חלל התנור, וגם דוקא כשמילאהו בסיד וגפסיס, דבר המתדבק אל החרס ונעשה כגוף אחד, מה שאין כן בנותן אבן אחת בינתיים. לכן נראה עיקר כפירוש הרמב"ם, שדין זה מוסב על אופן שאינו יכול לשפות עליהן יורה גדולה, שהן טהורין, וקמ"ל דאפי' השיב את האבן שבינתיים למקומה עדיין הן טהורות כל זמן שלא מירחה בטיט ויסיקנה. וכ"כ הרמב"ם (הל' כלים פט"ו הט"ז): "היו מרוחקין יתר מזה טהורה החזיר את האמצעית הרי הכל טהורה כשהיה".