(פי"א מ"ד) בירקרק שבירוקים וכו' כתוב ע"ז בהגהות הגר"א: "ירקרק ירוק אדום אדמדם אדום ירוק", ואינו מובן. ונראה שט"ס הוא, וצ"ל: "ירקרק ירוק ירוק אדמדם אדום אדום". וענין זה לפרש טעם המשנה, שירקרק ואדמדם כפולין כמו ירוק ירוק אדום אדום דהיינו חוזק הירקות וחוזק האדמות. ועי' במחברת הערוך לר"ש פרחון ע' עיף דעה אחרת בזה שכתב: "כ"מ שנאמר בו יעיף ה"ז עיפה גמורה וכל שנאמר בו יעופף ה"ז עיפוף קטן שיש עמו הילוך ברגל כדתנן (חולין קמ ע"ב) היתה מעופפת אם כנפיה נוגעין באפרוחיה חייב לשלח שנא' שלח תשלח את האם כיוצא בו ירקרק ירוק כמעט אדמדם אדום כמעט שחרחורת שחורה כמעט בשזיפת שמש". וכן מצינו באהלות פט"ז מ"ב "התלוליות" ופירש רה"ג שם: "כמין הר קטן מן והיתה תל עולם". ומ"מ לענין ירקרק ואדמדם הוא כותר דעת חז"ל.

(פי"א מ"ז ר"ש) ד"ה תניא בתוספתא קייטא וכו' שיש בפספס ג' על ג' ומלא כולו נגע דאין לו במה יפשה.—גם באופן זה עדיין יקשה, דהא אפשר שיכנוס ויפשה, וכמו ששנינו לענין בהרת (לעיל ספ"ט). ודין זה נוהג אף בנגע בגדים כדמוכח בתוספתא שהעתיק הר"ש למטה.

(פי"א מ"ט ר"ש) כדתניא אלו הן קנה המדה זה הסליל.—בר' היא בתוס' מקואות פ"ג.

(פי"א מי"ב ר"ש) ד"ה תניא בת"כ וכו' שצבעו או מכרו לגוי וכר"א בר"ש.—אשגרת לישנא היא וצ"ל: "שצבעו וכר"א בר"ש" ותו לא מידי. ומ"מ אין זה מוכרח, כי יתכן שהעכברים אכלו מן הבגד את מקום הנגע ויהיה מוסגר כפשוטו, וכ"ה הפירוש לעיל מ"ו מוסגר כפשוטו. וענין "חזר" היינו כמו "נראה" והוא פשיון הרחוק שהוא כגריס כמו ששנינו במ"ז.