(פי"ח מ"ב ר"ש) ד"ה ושורפן בשדה וכו' כשעורה א"נ אשדות וכו'.—חסר וכצ"ל: כשעורה: (והוא גמר הדיבור ומתחיל דיבור חדש) ומטמאין במגע ובמשא. הקש והעצה א"נ אשדות קאי.

(פי"ח מ"ג ר"ש) ד"ה חוץ מאילן סרק וכו' בבקעה בימות הגשמים.—צ"ל: כבקעה בימות הגשמים (טהרות פ"ו מ"ה).

(פי"ח מ"ד) נזיר בש"א בודקין (פי' ואם לא נמצא שם עצם כשעורה ה"ז טהור ואינו סותר את הקודמים, ואם נמצא סותר אבל אינו מביא קרבן) ובה"א אין בודקין (פי' ואינו סותר את הקודמים, וקרבן אין לו כדתנן בנזיר נד א, וב"ה לחומרא. כן הוא עיקר הפשט).

(פי"ח מ"ה ר"ש) ד"ה מלין וטובלין פירוש אילני סרק הן.—תמיהני על פירוש זה, דהרי שנינו במ"ג בשדה שאבד בה קבר שמקיימין בה אילן סרק.

(פי"ח מ"ט ר"ש) ד"ה עוד תניא בתוספתא וכו' תחומי אשקלון מקבר גדול וכו'.—צ"ל: תחומי אשקלון מדרך הגדול עד יגר ועד גועה ועד תרעין. וכעין זה בירושלמי שביעית פ"ו ה"א בתחומי א"י: "דרך הגדולה ההולכת עד מדבר חשבון ויגר שהדותא ורקם דגועה".

(פי"ח מ"י) עשרה מקומות אין בהם משום מדור גוים וכו'.—פי' שאם הגוי דר בא' מן המקומות הללו, הביבים העמוקים והמים הסרוחים הסמוכים למדור אינם צריכים בדיקה, מפני שאין דירתם במקומות אלו קבע; אבל המקום שדר בו אפי' הוא דירת קבע אינו צריך בדיקה, אלא שכל זמן שלא בדק את הביבים והמים הסרוחים, אפשר שגם המקום שהוא דר בו טמא. ומ"ש רש"י (פסח' ט א) וכן ר"ש (לעיל מ"ז) "מדורות הגוים טמאין מפני שקוברין נפליהן בבתיהן" לאו דוקא בבתים עצמם אלא סמוך לבתיהם. וכן נראה בפאר הדור להרמב"ם סי' נ"ז, אע"פ שבהל' טומאת מת פי"א ה"י לא משמע כן (ע"ש).