(פ"ד מ"ג ר"ש) ד"ה אם היתה טהורה נזרקת ע"ג מת טהורה דדמי לעוף הפורח וכו'.—קשה לנו, דא"כ מאותו טעם גם אם זרק כזית מן המת וכל המאהילים תהא ספיקו טהור. לכן נראה שאין זה דומה לעוף הפורח באופן שהוא עצמו מאהיל על כזית מן המת ועל טהרה כאחד, דאינו מטמא משום אהל, משום דכל אהל שאינו נח במקום אחד אין לו דין אהל. אבל כאן שכזית מן המת מונח בארץ, והטומאה בוקעת ועולה אם היתה הטהרה כנגדו אפי' רגע אחד ודאי היא נטמאת. אלא שה"נ מיירי שספק הוא אם האהילה הטהרה כנגד אותו כזית ואם לא. ומאחר שהטהרה היא דבר שאין בו דעת לשאול לכן ספיקה טהור, כדין כזית מן המת בפי עורב וספק האהיל על הכלים שבמ"ד בפרקין. אבל ספק האהיל על האדם טמא, ובזה מיירי הא דכזית מן המת וכל המאהילין שבתוספתא. ועי' מ"ש באהלות פ"ח מ"ב, ומשם ראייה לדברינו.

(פ"ד מ"ה ר"ש) ומיהו קשה למ"ד ברה"י תולין.—תמוה דכ"ש דקשה לת"ק דספק מגען טהור אף ברה"י (עי' למטה בר"ש ורא"ש).