(כ רע"א) איבעיא להו וכו'.—מפיה"מ להרמב"ם כאן נראה שהיה לו בזה גירסא אחרת: איבעיא להו בשנטמאת אליבא דב"ש או בשנטמאת אליבא דב"ה (ולא אמרו נמי בשלא נטמאת אליבא דב"ה דא"כ הכי ה"ל לר' יהודה לומר "לא נטמאה", ותו לא מידי, דהרי בעיקר הדין אינו חולק על ת"ק) ת"ש עלתה לארץ והורוה ב"ה שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות וכו' ר"י אומר לא היתה נזירה אלא י"ד שנה ואי ס"ד בשנטמאת ואליבא דב"ש אי הכי ר"י אומר לא היתה נזירה וכו' ר"י אומר לא ב"ה הורוה אלא ב"ש הורוה ולא היתה נזירה אלא י"ד שנה מיבעי ליה. (ועי' בתוס' ד"ה ת"ש שכתבו: קשה למה לו להאריך דברי ת"ק וכו' ולגירסת רמב"ן ניחא).

(כ סע"א) הכל מודים במונה וכו'.—מה שפירשו המפרשים בסוגיא זו דחוק ורחוק. אבל עיקר הפירוש הוא: הכל מודים במונה (פי' הכל מודים שלא נחלקה העדות. וענין מונה היינו שמונה ואומר כמה פעמים "הריני נזיר" "הריני נזיר") א"ל ר"ח לרב חסדא מאי קאמר אחד אומר חמש ולא שתים וכו' (פי' שעד אחד אומר ששמע ממנו שאמר "הריני נזיר" "הריני נזיר" חמש פעמים במנין, ועד אחר אומר, שגם הוא היה באותו מעמד ולא אמר אלא שתי פעמים "הריני נזיר") הא קא מכחשו אהדדי (פי' פשיטא שגם בזה חולקים ב"ש ואומרים נהלקה העדות) אלא אחד אומר וכו' (פי' שאחד אומר ששמע ממנו ב' פעמים "הריני נזיר", והשני אומר ששמע ממנו ה' פעמים "הריני נזיר", והראשון לא הכחישו לומר שתים ולא חמש) הא ל"ל השתא י"ל חמירתא אמר קילתא לא כ"ש (כצ"ל וכגי' התוס', וה"פ פשיטא שהוא נזיר שתים דאף זה שהחמיר עליו ואמר ששמע ממנו ה' פעמים "הריני נזיר" הרי יש בכלל דבריו גם שתים, שא"א שיאמר ה' פעמים במניין אא"כ אמר תחלה שתי פעמים "הריני נזיר", ומאחר שאין חבירו מכחישו הרי שניהם מודים שאמר שתי פעמים "הריני נזיר", ופשיטא שהוא נזיר שתים, ולא היה צריך רב להודיענו דין זה). אמרי במערבא אין הכחשה במונה (פי' דודאי באופן דלא מכחשו אהדדי הכל מודים דנזיר שתים). וכפירושנו מוכח בירושלמי דפרקין ויבמות פט"ו ה"ז. וגירסת ירושלמי סנהדרין שהעתיקו בפי' המיוחס לרש"י ותוס' משובשת.

(כ א תוספות) ד"ה לימא וכו' מידי דהוה אבית הקברות דאינו מטמא באויר.—אינו מובן דמדאמרינן לעיל (יז רע"ב): "שנכנס בשידה וכו' ובא חבירו ופרע מעליו מעזיבה" מוכח דבית הקברות מטמא באויר. ובביאור אמרו לקמן (נג ב) קבר סתום מטמא באהל (וע"ש בתוס' ד"ה סתום).