(נב א) שדרה וגולגולת תנן או דילמא או שדרה וכו'.—הנה מלשון המשנה (לעיל מט ב) "על השדרה ועל הגולגולת" משמע דתרי מילי נינהו. ואולי נסתפק להם עיקר הגירסא איך הוא, דאולי גרסינן "על השדרה והגולגולת", ובעיא זו לא איפשטא הכא. ומיהו הרמב"ם (הל' טומאת מת פ"ב ה"ח) פסק דחדא קתני. ועי' בכ"מ שם מ"ש ע"ז בשם הרי"ק. אבל פשוט שהרמב"ם סמך על גירסת המשנה שלפנינו בבבלי וירושלמי. וכן במו"ק (ו ב) תני דמציינין "על השדרה ועל הגולגולת". וכל זה מורה דכל אחת מהן מטמאה באהל. וראיתי בתוס' חדשים (מ"ב דפרק זה), שהוכיח כהרמב"ם מחולין קכג א, ולא אמר כלום, דהרי מבואר בפירש"י שם דקרקפלין היינו עור של ראש אדם מת. ושם (קכב א) שנינו, דעור האדם דינו כבשר ואע"פ שעיבדו טמא. ועי' ע"ז יא ב ובפירש"י שם ובתוספתא חולין פ"ח. ופלא שבתוס' חדשים שם השמיט מלת "עור". ועי' בתוספתא אהלות פט"ו: מעשה באחד שהיה חורש וניער המחרישה ונמצאת גולגולת אחת של מת דבוקה במחרישה וטימאוהו משום שהסיט המת והשומע שמע וטעה. ופירש הר"ש (שם פט"ז מ"א) כסבור היה, שהמרדע האהיל עליו ועל המת, ולכך טמאוהו. ומשמע דהיא מטמאה באהל.

(נב סע"א בפי' המיוחס לרש"י) ד"ה ת"ש וכו' הזרוע או השוק שיש בו שתי עצמות וכו'.—כל זה משובש, דמשנה שלימה שנינו באהלות פ"א מ"ח, דאין בזרוע אלא עצם אחת אבל בשוק יש שתי עצמות, וכל אחת מטמאה באהל אם יש בה בשר וגידים, שאז היא קרויה אבר.

(שם) ד"ה ר"ע וכו' ורביעית דם הבא ממת אחד במגע ולא באהל, ולדברי ר"ע אפי' באהל.—דע שבאהלות פ"ב מ"ב שנינו, דרביעית דם ממת אחד מטמא באהל לדברי הכל, אלא שדעת המפרש כאן, שלענין תגלחת נזיר מיירי הכא (כ"ש התוס', וראייתם מדנקיט "חצי קב עצמות"), וסובר ג"כ דלרבנן נזיר מגלח על רביעית דם ממת אחד על מגעו מדמונה כאן רביעית דם, ולא ניחא ליה מה שתירצו התוס' בשם הרי"ף, דנקט לה לרבותא דר"ע (ונראה לדעה זו דמגלח נמי על משאו), ולר"ע מגלח אף על אהלו (כ"ש המפרש לקמן עמוד ב' ד"ה וא"א ונ"ו ב ד"ה רביעית דם), וכל זה אינו מחוור כל עיקר, דהא לא מנו "רביעית דם" בין הטומאות, שהנזיר מגלח עליהן (לעיל מט ב), וכן לקמן (נד א) נמנה "רביעית דם" בין הטומאות, שאין הנזיר מגלח עליהן. ועוד דלקמן (נו ב) דן ר"ע, שרביעית דם מטמא באהל, ולר' יהושע אף במגע ובמשא אינו מטמא. (ועי' ברע"ב פרק זה מ"ג ד"ה "ורביעית" ותוי"ט ותוס' רעק"א שם).