(כא רע"ב) ורמינהי על ששה חדשים השלוחין יוצאין וכו'.—נראה לפי פשטות לשון המשנה, שבניסן ותשרי היו השלוחים יוצאים אף לסוריא, שכל המועדות תלויים בהם, אבל בשאר ד' חדשים אף בזמן המשנה לא היו יוצאים אלא בעיירות ארץ ישראל ובעבר הירדן בלבד. והברייתא שהביאו כאן תני בה עוד הפרש אחר בין ניסן ותשרי לשאר ארבעת החדשים מלבד השנוי במשנה. ועוד תניא בתוספתא פ"ב (א) ה"ב: אין השלוחין יוצאין לסוריא עד שישמעו מפי ב"ד מקודש¹. והיינו בניסן ותשרי, שבהן יוצאין לסוריא, וכמו שנתבאר.

footnotes: ¹ כ"ה בנוסח כ"י ארפורט שם, אבל בכ"י וינא ודפו': למחר.

ועי' ירושלמי כתובות פ"ב ה"ז [כו רע"ד]: ובסוריא נשיאת כפים אבל לא חילוק גרנות עד מקום ששלוחי החדש מגיעין עד נמרין ע"כ. ובירושלמי שביעית פ"ו ה"א [לו ע"ג] מבואר דנמרין היא גבול ארץ ישראל שהחזיקו בה עולי בבל, והיא היתה ג"כ גבול היפרכיא כדמשמע בבכורות נה א. ובד' חדשים לא היו השלוחים יוצאים מהיפרכיא ולחוץ שהיה קשה לצאת חוץ להיפרכיא¹. אבל בניסן ותשרי היו מתאמצין ויוצאין אף לסוריא, וכל זה בימי התנאים, וגם עוד בימי רבי מסדר המשנה. אבל אחר זה בימי האמוראים הראשונים כבר פסקו השלוחים מלעבור מגבול נמרין והלאה מפני הסכנה, שהיו הגוים יושבי סוריא ושאר המקומות מונעים את השלוחים מלבוא אליהם, או שהיתה אז שעת חירום או מאיזו סיבה אחרת (וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ה ה"ט מקידוש החדש), והיינו מה שאמרו בירושלמי פרק זה ה"ד [נז ע"ב]: "א"ר יהושע בן לוי אנא עריב לאילין דאזלין לנמורין דלית חד מינהון מיית מי אזל". ולא עמדו המפרשים על הביאור האמיתי, והוא כמו שאמרנו, שבזמן ריב"ל לא היו השלוחים עוברים מגבול נמרין והלאה אף בניסן ותשרי. וריב"ל אמר שהוא ערב לאלה היושבים חוץ לגבול והולכים לנמרין לידע מפי השלוחים מתי קידשו את החדש שאינם ניזוקים מפני שהם שלוחי מצוה. ועוד בירושלמי עירובין ספ"ג, דא"ר יוחנן מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא וכו'. והרי מבואר שגם בניסן ותשרי לא היו השלוחים מגיעים לסוריא בימי ר' יוחנן, ואף שלפי הזמן והמרחק היו יכולים להגיע לרוב ערי סוריא (כמו שכתב הרמב"ם שם פ"ה ה"י). והא דאיתא לעיל (כא א): "מכריז ר' יוחנן כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי", א"א שיהיה הכוונה לערי סוריא, שכבר הוכחנו שבזמן ר' יוחנן לא היו השלוחים עוברים מנמרין והלאה. אלא שמקומות כאלה היו למזרח א"י או לדרומה. ולפי מה שביארנו שבימי התנאים היו שלוחי החדש עוברים ברוב ערי סוריא בניסן ותשרי צ"ל דמה שאמרו בירושלמי שם בכתובות "עד מקום ששלוחי החדש מגיעין עד נמרין" לא על סוריא דסיפא קאי, אלא ארישא קאי, על א"י במדינות של עבר הירדן שאין ישראל יושבים שם כל כך. או שהמלות "עד נמרין" אינן מגוף הברייתא, אלא ממסדר הירושלמי שכתב את הגבול שהיו שלוחי החדש מגיעים אליו בימי האמוראים. ובבבלי כתובות כה א וכן בתוספתא שם פ"ג נשמטו מלות אלו¹.

footnotes: ¹ ועי' ב"ב לח א וב' דסתם יהודה וגליל כשעת חרום דמי. ¹ [ועי' מ"ש המחבר זצ"ל בשערי תורת ארץ ישראל עמ' 273 ועמ' 380.]