(קי ע"ב) אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי וכו'.—הנה סתם ר"א כאן ולא השיב על ההוכחה הראשונה שהביא ר"ע מן הכתוב "במדבר הזה יתמו ושם ימותו". ושמעתי מאדוני אבי מורי זללה"ה שאמר בשם אביו זקנו הגאון ר' דוד אב"ד דק"ק מיר ז"ל ע"פ מה דאיתא בדב"ר פ"ב סי' ה: "א"ל הקב"ה למשה אם אתה נקבר במדבר אצלן הן באין בזכותך". ועוד בתנחומא פ' ואתחנן: "א"ל הקב"ה למשה ב' שבועות נשבעתי אחת שתמות ואחת לאבד את ישראל לבטל את שתיהן אי אפשר אם תרצה לחיות ויאבדו ישראל מוטב". עוד אמרו בקידושין (לח א), שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש. ולפ"ז ביאר ר"א את המקרא (במ' יד לד) באופן זה: "יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה וגו' אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים על ה'" פי' שאם תשאל למה אני מאריך את עונשם כל כך מה שאינה מן המדה, אני מפרש לך, כי אם אקצר זמן עונשם פחות מארבעים שנה סופם יהיה אשר "במדבר הזה יתמו ושם ימותו" פי' שאז "יתמו בעוה"ז ושם ימותו לעוה"ב", שהרי בניהם אשר יקומו תחתם היו ראויים לבא לא"י מיד כאשר ימותו אבותיהם, ואז היה גם משה בא עמהם לא"י, כי עדיין לא הגיע זמנו למות, ומאחר שאין משה נקבר עמהם במדבר לא היו באים לעוה"ב כמו שנתבאר. ואולם אחרי אשר לטובתם האריך להם הקב"ה את עונשם יום לשנה יום לשנה וכבר הגיע זמנו של משה למות ונקבר עמהם במדבר הרי הם באים בזכותו לעוה"ב. וזה דרך דרוש. ודרך הפשט סבר ר"א דברה תורה כלשון בני אדם. או שודאי היתה הגזירה גם על עוה"ב אלא שחזר בו הקב"ה.

(קי ע"ב משנה רש"י) ד"ה מה היום וכו' אף עשרת השבטים אין עתידין לחזור וכו'.—צ"ל: עשרת השבטים עתידין לחזור. וכאן נשלם פירש"י למשנה, ומכאן ואילך מתחיל פירוש הגמרא: אין להם חלק לעוה"ב וכו' (כ"כ בספר המסלות).

(שם) ד"ה ה"ג מתני' וכו' גמרא ת"ר וכו'.—צ"ל: גמרא (באותיות קטנות של רש"י) ת"ר וכו' - פי' שבמשנה גרסינן "אינן עתידין לחזור" אבל בגמרא גרסינן "אין להם חלק לעוה"ב". (גם זה מספר המסלות).