Sha'arei Torat Bavel on Sanhedrin Daf 13b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(יג ב) א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי בידא ממש סמכין ליה א"ל סמכין ליה בשמא וכו'.—עי' רש"י, וכ"ה בפי' ר"ח וחדושי רמ"ה. ולפי גירסא זו מסקינן, שאין צריכים לסמוך ביד ממש. אבל מצאתי בס' השטרות לר' יהודה אלברצלוני (עמ' 132), שהעתיק בלשון אחר: "א"ל ר"א בריה דרבא לרב אשי היכי סמכי ליה מותבי ליה ידא ארישא וסמכי ליה בשמא וקרו ליה רבי ויהבי ליה רשותא למידן דיני קנסות". ועוד שם בדין הסמיכה כתב: "וסומכין ידיהן עליו ממש כענין שכתב ביהושע בן נון". ומבואר לפי גירסתו, שצריכים לסמוך ממש בידים, ובזה תתיישב הפליאה הגדולה: למה ר' יהודה בן בבא מסר עצמו להריגה בשביל הסמיכה (כדאיתא למטה)? והרי יכול היה לסמוך עם חבריו יחד את תלמידיהם בלחש שלא בפניהם (וכמו שפסק הרמב"ם בהל' סנהדרין פ"ד ה"ו) מאחר שגם התלמידים היו בא"י, ואח"כ יודיעו אותם אחד אחד ע"י שליח שסמכו אותם שלא בפניהם, ובלא שום סכנה בין לסומך בין לנסמך. ומוכרח שצריכים לסמוך בידים ממש, והתלמידים היו צריכים לבוא לבית רבותיהם, ומרגלי הרומיים היו משגיחים בשבע עינים לבל יתחברו יחד החכמים עם תלמידיהם. ולכן כשבאו אצלם הרגישו האויבים מיד ובאו לידי סכנה עד שנהרג ריב"ב כדי לקיים מצות הסמיכה.
וראיתי למגיה בחדושי רמ"ה כאן, שחשב לרפא זה על נקלה, וכתב: "ור' יהודה ב"ב דהוי גבי הסמוכין והוו בארץ משום דהכי עדיף טפי". ואין טעם בטעמו, שאין כדאי למסור את נפשם בשביל עדיפות כזו. ומלבד זה הרי שפתי רב ברור מללו, שאלמלא מסר ריב"ב את נפשו בטלו דיני קנסות מישראל; ולפי דברי המגיה הרי היה יכול לסמוך בלי מסירת נפשו. וכן יכלו גם חכמים אחרים לסמוך את כל תלמידיהם בלא מסירת נפש. אבל לגירסת הברצלוני ניחא. וצ"ל לדבריו, דמה שהוצרכו לומר לקמן דסומכים בארץ ונסמכין בחו"ל לא מהניא - היינו באופן ששניהם, הסומך והנסמך, עומדים זה אצל זה בגבול א"י וחו"ל זה מצד א"י וזה מצד חו"ל וסומך עליו ידיו ממש ומ"מ לא מהני.