(מה ב) גואל הדם הוא ימית את הרוצח מצוה בגואל הדם וכו'.—רש"י מפרש ברוצח שוגג שיצא חוץ לעיר מקלטו (וכן משמע במכות יב א, ע"ש). אבל הרמב"ן כתב במ"ע שהוסיף על מנין הרמב"ם סי' יג, שמקרא זה מיירי ברוצח מזיד, כמו שיראה המסתכל בענין. ועי' רש"ש כאן, שכתב שכן דעת רמב"ם בהל' רוצח פ"א ה"ב (וע"ש במל"מ). ועי' חות יאיר סי' קמו, שנעלמו ממנו דברי רמב"ן הללו. עוד שם מקשה על מה שאמרו כאן "דהוה רוצח וגואל הדם שני כתובים הבאין כאחד" מה ענין ילפותא דמעמידין לו גואל למה שרשות להורגו בכל דבר והוא זר וצ"ע. אבל כבר נתיישב זה היטב בדברי רמב"ן שם שכתב: "שענין מקרא זה הוא, שנצטוינו בענין הרוצח אחר שנתחייב מיתה בב"ד שיבקשנו גואל הדם וירדוף אחריו וינקום נקמתו ממנו, שיביא אותו לב"ד ויומת כמשפטו, או שירצח אותו הגואל אם לא יוכל לו ב"ד". וביאור דבריו, שאם גואל הדם לא יוכל להביאו לב"ד ה"ז יכול להורגו בכל מיתה שהיא, והרי הם שני כתובים ממש.