Sha'arei Torat Bavel on Sanhedrin Daf 52a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(נב א משנה) ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכו'.—טעם הדבר פירש רש"י: "מפני שהרכה אינה חונקת". ועי' בחדושי רמ"ה שהוסיף עוד טעם, שהרכה אינה חזקה ונקרעת בקל, אלא שהיא מגינה על בשרו, לכן נותנין סודר קשה בתוכה. אבל מצינו בירושלמי כאן: "ויתן קשה בפני עצמו אמרין שלא ימות שכן מצינו שבשעה שסתם חזקיה את מוצא מימי גיחון העליון במנים דקים סתמן". והוא סתום וחתום, וברור אצלי שיש בו השמטה וט"ס, וכצ"ל: "ויתן קשה בפני עצמו שלא יתנוול (פי' שהקשה מחבל, וכפירש"י) ויתן רכה בפני עצמו (והסופר השמיט מן "עצמו" עד "עצמו") אמרין שלא ימות (פי' שקרוב למות לפני שיקיימו בו מצות שריפה, מפני שהרך חונק הרבה יותר מקשה, וכעין זה בשבת נז א, ע"ש) שכן מצינו שבשעה שסתם חזקיה את מוצא מימי גיחון העליון במוכים רכים (פי' כמו מוך שבאזנה ומוך שבסנדלה, שבת סד ב, והוא של צמר; וכעין זה בגטין סח א: וסתמינהו בגבבי דעמרא) סתמן". וזה טעם יפה. ומה שגם בנחנקים הצריכו את הקשה בתוך הרכה (לקמן ע"ב) הוא משום שלא רצו חכמים לחלק בין הנהרגים לנחנקים, שלא יחליפו, לכך תקנו מעשה שניהם באופן אחד. וכעין זה כתב הל"מ הל' סנה' פט"ו ה"ג (ע"ש). [ועי' שתא"י 520.]