(סז סע"ב) חמרא וחיי לפום רבנן חיי וחמרא לפום רבנן ותלמידיהון.—טעם כפילה זו ולמה הקדים פעם "חמרא" ל"חיי" ופעם "חיי" ל"חמרא" הוא ע"פ מה דאיתא בברכות (נז סע"א): היין יש שותהו וטוב לו וכו' ויש שותהו ורע לו שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש (מש' לא ו) וכו' תלמיד חכם לעולם טוב לו. ועוד איתא בעירובין (סה סע"א) לא נברא יין אלא לנחם [בו] אבלים ולשלם שכר לרשעים שנא' תנו שכר לאובד (ופירש"י: לאובד רשע). והנה רשע זה שותה יין תחלה ולבסוף הוא אובד, וכענין שאמרו בב"ר פס"ו: רשעים תחלתן שלוה וסופן יסורים; ולהיפך באבל יסורין תחלה שמת קרובו, ולבסוף מנחמין אותו ביין. לכך בירך ר"ע את תלמידיו וחביריו שהיין יהיה טוב להם תמיד: חיים לפני היין וחיים לאחרי היין, שתלמיד חכם לעולם טוב. זה שמעתי מא"א ר' חיים שלמה זללה"ה.