Sha'arei Torat Bavel on Temurah Daf 12a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(יב א משנה) ואין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון.—בתלמוד מוקמינן לה בתרי גווני: חדא "ראב"י היא" ואידך "לפי חשבון כלים" (ועי' בפי' רש"י שם). אבל שני האופנים אינם כפשטות לשון המשנה, דודאי לשון "לפי חשבון" שוה בשלשתן, דהיינו במדומע מחומץ ושאובין. ועוד שבמס' תרומות (פ"ה מ"ו) נמי שנויים שלשה דברים הללו, אבל שאר הדברים המנויים כאן נשמטו שם, משום שאינם שוים לאלו השלשה ששנינו בהם "לפי חשבון". וזה מראה, שביאור "לפי חשבון" בשלשה אלו שוה בכולם.
לכן נראה לבאר לשון המשנה כפשוטה¹ ע"פ מה דתני בתוספתא מקואות פ"ג ה"ה: "שתי ברכות של ארבעים ארבעים סאה זו על גב זו ונפלו ג' לוגין מים לעליונה ונפתקו ובאו לתחתונה כשרים שאני אומר שלמו ארבעים סאה עד שלא ירדו שלשת לוגין". והעתיק זה הר"ש שם ברפ"ג וביאר: "שתי ברכות של ארבעים ארבעים סאה" היינו עם הג' לוגין שנפלו, דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו, וארבעים דקתני היינו עם הג' לוגין שנפלו "שאני אומר שלמו", כלומר כשנפלו ג' לוגין לעליונה וירדו מיד לתחתונה לא אמרינן, דהיינו אותם ג' לוגין עצמן השאובין הן נינהו דירדו לתחתונה, דאי אפשר שלא יתערבו מעט במי הבריכה העליונה, ונמצא שהשלימו ארבעים סאה של תחתונה קודם שירדו לה כל השלשת לוגין. ע"כ. וגירסת הגר"א שם: שתי ברכות של עשרים עשרים סאה זו ע"ג זו וכו'. ולפי גירסא זו אף לאחר שירדו עשרים סאה שלמות מעליונה לתחתונה אומרים שעדיין לא ירדו כל הג' לוגין שאובין למטה. וטעמו של דבר משום שאין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון, ובכל סאה וסאה מעשרים סאין הללו שיורדים למקוה אין בה אלא חלק אחד מעשרים מן הג' לוגין שאובין ופחות משהו, וגם לאחר שירדו כל הכ' סאין וג' לוגין פחות משהו למקוה עדיין אין בברכה שלמטה ג' לוגין מים שאובין, והבריכה כבר הוכשרה, שכבר יש בה מ' סאה שלמות מים כשרים, מפני שאני אומר שלמו מ' סאה מים כשרים, והמשהו שנשאר הוא מהשאובין, שתולין לקולא מדרבנן. ולפי גירסא שלנו ופירוש הר"ש ניחא יותר¹.
footnotes: ¹ וכ"ה דעת רמב"ן מובאת בר"נ על הרי"ף חולין ספ"ח, והר"נ השיג עליו שם מסוגיא שלפנינו (ע"ש). ¹ בין כך ובין כך נראה מתוספתא זו, שאין השאיבה מיטהרת ברבייה והמשכה, דאם לא כן אפי' ירדו ג' לוגין קודם ששלמו מ' סאה כשר והרי זה שלא כשיטת התלמוד כאן לפי' רש"י, דרבנן דראב"י הם לקולא.
ולפ"ז הא דתנן במקואות (שם מ"ב); "הבור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד", וזה מוכיח דחשבינן כל המים כשאובין, נראה שאין זה אלא במים שבאותו בור שנפלו בו השאובין, אבל אם המשיך המים מבור זה למקום אחר אינו פוסל אלא לפי חשבון, וכמו שביארנו. והנה לרבנן החולקים על ראב"י וסברי, דשאובה שהמשיכוה כולה טהורה אין שייך כלל לומר "לפי חשבון"; אבל לראב"י דשאיבה מיטהרת ברבייה והמשכה שפיר משכחינן "לפי חשבון" דומיא דמדומע, כגון שהיה מקוה אחד כשר של עשרים סאה ופתק לתוכו י"ט סאין מים שאובין, ועוד יש מקוה אחר של כ' סאה כשרין, ונפלה בו סאה אחת מים שאובין, וממקוה זה המשיך סאה אחת למקוה ראשון, ולפי חשבון אין בסאה זו אלא חלק מעשרים ואחד מים שאובין, לפיכך המקוה הראשון כשר, שהרי יש בו רוב מים כשרים, והשאובים באו בו בהמשכה, והנה המשנה נקטה "ואין המים שאובין פוסלין", ולא נקטה 'השאובין פוסלין', לאשמועינן דאינן נעשין כאילו כולן שאובין, כדין המים המעורבין בג' לוגין שאובין באותו בור עצמו שנפלו בו, וכמו שכתבנו.
ואל תתפלא על הביאור החדש שחידשנו במשנה זו, כי גם הגר"א בחדושי משניות שלו כתב כאן: "דלפי פשטות לשון המשנה י"ל דאתי כר' יהושע ברפ"ג דמקואות, דמקוה שאין בו מ' סאה שנפלו לו ג' לוגין וחסר קורטוב כשר"¹. ועי' בהקדמת ר' מנשה מאיליא לספרו "בינת מקרא" שכתב בשם הגר"א, דכשם שדרך חז"ל לבאר את הכתובים דרך פשט ודרש, כמו כן יש במשנה דרש ופשט, וחז"ל תפסו פעמים את הדרש והניחו את הפשט, כי סמכו את הדינים וההלכות, שהיו מקובלים אצלם, על דברי המשנה אשר היתה שגורה על פיהם, וכמו שסמכו גם הלכות מקובלות על הכתובים.
footnotes: ¹ ועי' עוד כמו אלה בשנות אליהו פ"ד מ"א (תפילת הערב אין לה קבע) ופ"ז מ"ג ואליהו רבא מכשירין פ"ו מ"ג ובתפארת ישראל שם.
ודע שלפי ביאורנו כאן נראה דענין מה ששנינו כאן "אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון" הוא כפי' רש"י, וכן כתב הרמב"ם בפיה"מ תרומות שם, ודלא כמו שביאר הרמב"ם בפיה"מ כאן, שהוא כפי' התוס' כאן.
(שם) ואין מי חטאת עושין מי חטאת אלא עם מתן אפר.—בסדר המשנה הנוסח "ואין מי חטאת נעשין מי חטאת אלא עם מתן האפר", וכן העתיק בפי' רש"י כאן [וכן הוגה ע"י שמ"ק]. בין כך ובין כך עניינו, שמי חטאת (דהיינו המים שנתקדשו באפר) אינם יכולים לעשות מי חטאת אחרים ע"י שיקח מעט מן המים הללו ויתנם במים אחרים כדי שיתקדשו, שאין המים מתקדשים עם מים מקודשים אלא אם כן נותן עליהם אפר בלבד. וכן פירש בתפארת ישראל. ולכן שנינו כאן דין מי חטאת, שהוא דומה לשאר הדברים שנשנו כאן. והיינו נמי דאמרינן עלה בתלמוד: מתני' דלא כר"ש דמכשיר בהקדים אפר למים, דע"כ דסבר מי חטאת עושין מי חטאת, דהרי הוא יכול לשפוך על האפר כמה מים שירצה, והרי מים ראשונים ששפך על האפר עושים את המים שמוסיף עליהם ג"כ למי חטאת, דלא מסתבר לומר שאינו יכול ליתן על האפר אלא קילוח אחד של מים בלבד.