(יד א) ק"ו הוא אם על הטמא טהור על הטהור לא כ"ש וכו' ונוגע בהן טמא.—יש לעיין בזה: מפני מה הנוגע במי הזאה טמא, וטהור שהזו עליו שלא לצורך טהור, דהא זה שהוזה עליו אף הוא נוגע במים? וע"פ הדוחק יש לומר, דאף שהנוגע במים בעצמו ה"ז טמא, מ"מ אם אחרים מגיעים בו את המים טהור. ועוד מוכרחים אנו לומר, דחכמים חולקים נמי במזה וסוברים דגם המזה על הטהור ה"ז טהור, בין שנשא את המים ולא נגע בהם ובין שנגע בהם (דאל"כ למה לא אמרו כאן דמה שאמר שלמה אמרתי אחכמה עלה קאי). וכן משמע באליהו רבה ור"ש פרה פי"ב מ"ג. ויש להתפלא על הרמב"ם, שהשמיט לגמרי דין מזה על הטהור, ומדבריו ברפט"ו מהל' פרה משמע דפסק כר"ע. וכן בירושלמי ריש פרקין (ועוד שם ה"ב) נאמר בפשיטות "ולא כך אינו טמא מחמת הזייתו?!".