Sha'arei Torat Bavel on Yoma Daf 81a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(פא א) עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא לענין טומאה וכו'.—מכאן מבואר דרבנן פליגי על ר' יהושע וסברי דאפי' אם הם שוים בטומאה ולא בשיעור או שהן שוין בשיעור ולא בטומאה הרי הן מצטרפין. ומ"מ לא אמרו כן בכל הטומאות, דהא משנה שלימה שנינו באהלות (פ"ב מ"ו) בשדרה וגלגולת משני מתים וכן רובע עצמות ואבר משני מתים, דחכמים חולקים על ר"ע וסוברים שהם טהורים מטומאת אהל אע"פ שטומאתם ושיעורם שוה. ובזה תתיישב קושית התוס' כאן (ד"ה כל).
ומ"ש עוד בתוס' שיש בתוספתא דחולקין בבא משני נפלים, שאין בכל אחד כדי רביעית - כפי הנראה שפירשו כן בהא דתני בתוספתא אהלות רפ"ג: ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש לא נחלקו ר"ע וחכמים על רביעית דם שפירשה משתי רביעיות דם משני מתים שהיא טמאה על מה נחלקו על רביעית דם שפירשה משני מתים וכר. אבל אין זה במשמע אלא שפירש הדם ממת גדול שיש בו דם הרבה, אלא שלא פירש מכל אחד ואחד רביעית שלימה (ועי' ר"ש אהלות פ"ב מ"ב).
(פא סע"א) מה לעינוי שלא הותר מכללו תאמר במלאכה וכו'.—פי' רש"י שמלאכה הותרה מכללה לגבוה. ויש להקשות דהא עינוי נמי הותר מכללו לחולה שיש בו סכנה וכן למשלח את השעיר לעזאזל, כדאיתא לעיל סז א, שאומרים לו הרי מזון והרי מים. וצ"ל דחולה שיש בו סכנה, שעושים לו כל דבר שצריך לו אין זה אלא דיחוי אבל לא היתר, וכן הדין במשלח את השעיר; אבל מלאכת גבוה הותרה, כדאיתא לעיל מו ב: "שבת הותרה לצבור". וכל זה לדעת הסוברים דשבת הודחה אצל חולה שיש בו סכנה¹. ועדיין קשה לסוברים דשבת הותרה אצל חולה שיש בו סכנה¹. וגם משמע דאכילה ושתייה מותרת למשלח, דאם לא כן היו צריכים לומר לו 'שאם א"א לך ללכת אא"כ תאכל ותשתה אכול ושתה', ולא לסתום הדברים ולקצרם, ובפרט דשילוח השעיר עצמו אינו מעכב (כדאיתא לעיל מ ע"ב). ולכן נראה לפרש, דעינוי לא הותר מכללו היינו דאפשר לעינוי שלא ידחה את יוה"כ כגון שאין נמצא בו חולה שיש בו סכנה הצריך לאכול ביוה"כ, וכן שהמשלח אין לו צורך לאכול ולשתות בו, מה שאין כן בעבודה שאין לך יוה"כ בכל שנה ושנה בזמן שביהמ"ק קיים, שאין עובדים בו עבודת היום.
footnotes: ¹ עי' רמב"ם רפ"ב מהל' שבת ובכ"מ שם, שכ"ה דעת הרשב"א והר"נ. ¹ עי' רשב"ץ בתשובותיו ח"ג סוף סי' לז, שהאריך להוכיח דשבת הותרה אצל פקוח נפש, ואחת מראיותיו היא מדאיתא כאן דעבודה הותרה בשבת וה"ה לענין פקוח נפש דחמיר מעבודה.
ומסתבר לנו, שכה"ג שהיה זקן וחלש עד שאינו יכול לעבוד עבודת היום אא"כ יאכל וישתה שמותר לו לאכול ולשתות ביוה"כ מק"ו מהמשלח את השעיר.