(פו רע"ב) גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות וכו'.—עי' מהרש"א בח"א שנדחק בזה. ונפרש דברי חכמים וחידותם. הנה למטה יאמרו: "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר", והוא כמו שאמרו על יצה"ר (סוכה נב ב): "בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש", ופירש"י: איש בעל הבית. ואמרו בב"ר פל"ד יא: "הרשעים הן ברשות לבן וכו' אבל הצדיקים לבן ברשותן", ופירש במ"כ שם, דלבן הוא יצה"ר. וזה שחטא הרבה פעמים ויצה"ר שולט עליו קשה לו מאד להתגבר על יצרו; וכל מה שחטא יותר, קשה לו יותר לשוב. ואם זה התחזק על יצרו וזבחו ושב לה' בכל לבו מתוך אהבת ה' אשר התעוררה בו, זכותו גדולה מאד, וכל חטאיו חושבים אותם לו לצדקה, כי חטאיו הרבים היו מרחיקים אותו מן התשובה יותר מאילו עשה עבירות מעט כי אז בקלות היה יכול לשוב, לפיכך זדונות נעשים לו כזכיות. וכל זה בשב מתוך אהבת ה'. אבל השב מיראה כגון שאבד עשרו בענין רע או שבאו עליו או על אשתו ובניו חלאים רעים או יסורין או שבניו מתים לפניו וירא שמא עונשים אותו על חטאיו ומתוך כך שב מדרכו הרעה אין זכותו גדולה כל כך, ולכך זדונותיו נעשים לו כשגגות ולא כזכיות.