(קב ב) אמר רב האי דינא מראבר"ש גמירנא דאמר בביה"כ וכו'.—לפי מה דמסיק למטה דלאונסו היה קשה דאיך אפשר שידבר באונס, שאין שייך אונס אלא בהרהור, וכ"ש רש"י שם. לכך נראה דודאי שראבר"ש לא היה מדבר שם אלא שהרהר באונס, ורב למד ממנו חוץ לביה"כ, והוא סיפר לו, שדין זה הרהר באונס בביה"כ. והיינו נמי מאי דאיתא בירושלמי פ"ג ה"ד [ו ע"ג]: "א"ר אלעזר בר"ש כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה". ומ"ש כאן "דאמר בביה"כ" אמירה לאו דוקא אלא הרהור. ועי' ב"י ודרישה או"ח סי' פ"ה, שהשמיטו מלת "דאמר". ובדרישה שם חשב דראבר"ש אמר ממש, ואינו נכון.

(קב רע"ב) רש"י ד"ה אי כי טמא כו'. כל זה הוא סוף ד"ה "לא תיפוך" דלעיל סע"א.