(מא סע"ב) אמר רבא מאי שלא כתיקנה חוץ למקומו.—לפי פירש"י גם למסקנא ביאור מה ששנינו "כתיקנן" היינו כתיקנו לפיגול. וזה דחזק, שהרי שנינו ברישא "אם נתן את הראשונה כתיקנה ואת השנייה חוץ לזמנה כיפר", ובזה אין לפרש אלא כתיקנה בשתיקה, ומשמע דכן ביאור "כתיקנו" דסיפא. ומלבד זה כל הסוגיא אינה מחוורת לפירש"י. לכן נראה דגם לרבא ורב אשי ביאור "כולן כתיקנן" היינו בשתיקה, וביאור "שלא כתיקנן" - לרבא היינו שחשב חוץ למקומו, ולרב אשי - שחשב שלא לשמו, ואין הפרש בין אם נתן הראשונה שלא כתיקנה ובין אם נתן האחרונה שלא כתיקנה, בכל אופן פסול. אלא שלפי זה ההכרח לשנות הגירסא כאן וצ"ל: "מכלל דכי עביד כולן חוץ למקומן ושלא לשמן מיחייב איידי דתנא רישא וכו'". ועי' רש"י שכתב: "ה"ג מכלל דכי לא עביד לה חוץ למקומו חוץ למקומו ושלא לשמו מיחייב". וזה מראה שלפני רש"י היתה גירסא אחרת. ומצאנו ג"כ בשמ"ק שבס' מזבח כפרה שכתב בשם גליון (עלה דאיתא למעלה "והא מדקתני לפיכך אם נתן כולו כתיקנו וא' שלא כתיקנו פסול ואין בו כרת מכלל דכתיקנה להכשירה היא"): "ובספרים ישנים כתיב ואקישינן מכלל דאי עבדינהו כולהו כתיקנן פיגול והא מדקתני רישא לפיכך אם נתן את הראשונה כתיקנה מכלל דכתיקנה להכשירה היא". ולפ"ז אי אפשר לפרש כפי' רש"י ולגרוס כגירסתו, וההכרח לשנות הגירסא כמו שהגהנו ולפרש כמו שפירשנו.