עבר וייחד דברי הכל א"ר ירמיה כו'. — צ"ל: עבר וייחד ד"ה מותר נישמעינה מן הדא האשה שנחבשה בידי גוים (פי' ושם שנינו ע"י ממון מותרת לבעלה אע"פ שאסורה להתייחד עמהן לכתחילה וה"נ אם עבר דיחד את בהמתו עם הגוי מותרת לקרבן) כו' חרשת דרכה לצווח מאי כדון תיפתר (פי' משנה דכתובות) דלא כר' ליעזר כו'.

ר' אבין בעי משיבין דבר שיצ"ה כו' ולמה לי נן פתרין לה ד"ה כיי דמר כו'. — צ"ל: ולמה לי נן פתרין לה כיי דמר (והמלות "ד"ה" מיותרות כאן ונשתרבבו מראש פרק זה) ר' הונא כו' (פי' דאין יצ"ה בטל מגוים).

ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו כו'. —צ"ל: ננתקה את מוסרותימו זו מצות תפילין ונשליכה ממנו עבותימו זו מצות ציצית.

שאול גרופית של שקמה היה. — פי' אדם קטן היה כענף מעץ שאינו עושה פירות ע' ב"ר פכ"ה אות ג'.

לוקח אתה בדמים ומקריב הוא תני בדמים כו'. —צ"ל: לוקח אתה בדמים (פי' שיקח מעות מן הגוי ויקנה עבורו בהמה מישראל) ומקריב והא תני תמימים (פי' דתני בברייתא דלמעלה "לוקח אתה תמימים ומקריב") דלא כר' ליעזר.

אלא אפי' בהמתו של גוי אצל של ישראל כו'. — צ"ל: אפי' בהמתו של גוי אצל ישראל לא ייחדנה אצל גוי אחר חבירו כו' שכר את בהמתו לא יהא רשאי לחזור לייחדה כו'.

כותים לא נחשדו על העריות כו'. — צ"ל: כותים לא נחשדו על הרביעה ותני כן (פי' שיש עוד כעין זה הפרש בין כותים לגוים) מתייחדת כו' ואחד עבד אבל לא תתייחד אפי' עם מאה גוים חמותו ואחות אשתו כו'.

תיפתר בבריאה. — פי' שיכולה לסבול אונס תשמיש ודרך הגוי לאונסה ולא להורגה (או"ז ע"ז סימן קמ"ג).

א"ר יודן בריה דרבי לעתיד לבא. — אולי צ"ל: ר' יודן בריה דר' אייבו (נזכר ב' פעמים בברכות פ"ב ה"ד ועוד באיזה מקומות).

[השלמות: תרתין אומניין הוו בגידו. — אולי צ"ל "בגדר" (ע' עירובין פ"ה ה"ז, דף כ"ב סוע"ב).]

ריפוי נפשות גופו ר' בא כו'. — חסר כאן וכצ"ל: ריפוי נפשות גופו הדא דתימר מן החלל ולפנים אבל מן החלל ולחוץ מותר ר' בא בשם ר' יהודה אם היה מוציא דם אסור (פי' אפי' שלא כנגד החלל מפני שיכול להרעיל את הדם באיזה ארס וכעין זה בבבלי כ"ז א' "א"ר יהודה אפי' ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו" והיינו כעין דעת רמב"ן שהביא הר"ג פרק זה) כהדא כו' חמתה מתחלחלה וקלפה (כעין זה בבבלי כ"ח א' שר' אמי ור' אסי לחכוה לשקיה דר' אבהו) ולא שמיע כו' תמן מוציא דם מותר ברם הכא (פי' בשאינו אומן) מוציא דם אסור מה מיכחול כו' לא עבד עינא כחללה לוי עבד עינא כחללה (כן העתיק בתוה"א לרמב"ן שעד הסכנה ופירוש "כחללה" כמו החלל ולפנים).

[השלמות: אהן אופיון סכנה. פי' הרמב"ן בספר תורת האדם אופיון כשמה מין רפואה שעושין אותה מהפרגין וסכנה היא לקבלו מהם שאינו דבר מומחה.]

הדא עורדענא סכנה כו'. —על אודות ענייני שמות המחלות הנזכרות כאן ע' מ"ש בשבת פי"ד ה"ד (עמ' 181).

וחרס אדרייני ר"ז בשם ר' ירמיה הלכה כר"מ כו'. — צ"ל: ר"ז בשם ר' ירמיה דר"מ היא דתני חרס אדרייני אסור ואיסורו איסור הנייה דברי ר"מ וחכ"א אין איסורו איסור הנייה ומהו לסמוך בו את המטה ר' לעזר אמר מותר ור' יוחנן אמר אסור ר' ירמיה בעא קומי ר"ז אהן בגד דתנינן הכא (פי' בערלה רפ"ג שצבעו בקליפי ערלה) מהו לסמוך בו את המטה ואיקפד לקובליה (כל הענין למעלה) כו' ברם הכא איסורו ניכר ועורות לבובין כו' (וע' ערלה פ"א ה"א).

מוליכין ע"ז גדולה אצל ע"ז קטנה. —צ"ל: מוליכין ע"ז קטנה אצל ע"ז גדולה.

ומ"ד תרבות תוריבם. — פי' במוסף ערוך ערך תוריבוס שבלשון יונית "תוריבם" עניינו המון אדם רב שנאספו לענין רע וזה כמו תרבות אנשים חטאים.

וחש לומר שמא ניסך הוא (פי' שדרכן היה לשפוך יין על הזפת בשעת רביבה ואפי' אם ישראל נתן לו יין כשר שלו אפשר שהגוי השופך את היין על הזפת נתכוין לנסך) א"ר בא אינו מצוי לנסך ע"ג דבר מאוס (פי' דיין זה שנופל על הזפת נמאס ואינו ראוי לשתיה והוי כשופך יין לטיט ע' בבלי ל"ג א') כו' אני אומר שמא החליף (פי' ונתן לו הגוי נודות ישנים אחרים שכבר השתמש בהן ביין שלו וע' ר"נ פרק זה שפירש בשם הראב"ד שמא החליף הגוי את היין שנתן לו ישראל לשפוך על הזפת בשעת רביבה ביין שלו ושפכו על הזפת).

ר' יעקב בר אחא בשם רבנן יין כו'. — בכו"פ פ"ה העתיק "בשם רבינו".

פינהו וכנס לתוכה יין אחר נעשה יין קנקנים כו'. — צ"ל: נעשה יין כקנקנים פינהו כו' ולמה אסור בשתייה ומותר בהנאה (פי' למה תפס יין שמותר בהנאה דוקא דהא אפי' כנס בהן יין שאסור בהנאה מ"מ אותן קנקנים מותרין בהנאה לחכמים) בגין ר"מ דרמ"א אסורין ואיסורן איסור הנאה א"ר בא כו'.

כשהלך ר"ע לזיפירין. — גם בב"ק פ"ט הט"ו מבואר שר"ע היה בזיפירין, והנה בבבלי ע"ז ל"ד א' באותו ענין דכאן הנוסח "ר"ע איקלע לגינזק" ומצינו ג"כ בב"ר פל"ג אות ז' שר"ע היה בגנזק של מדי, בין כך ובין כך דברי רש"י שהביאו בתוד"ה ר"ע (בבלי שם) אינן מחוורין.

מה אם בשעה שאינן זפותות את מר מותרין. — פי' במילוי מים ג' ימים מעל"ע.

ר' יוחנן נפק לפגטי דר' יודן נשייא. — ע' בפירוש הקצר שפירש לכבוד ובפ"מ "גן ופרדס מלשון התאנה חנטה פגיה" וכל זה הבל, אלא שצ"ל "לאפנטי" וביאורו לקראת.

קנקנים שאינן זפותות ר' אסי אמר אסורות רבי אמר מותרות. — צ"ל: ר' אסי אמר אסורות ר' אמי אמר מותרות (ע' בבלי ל"ג א' דסבר ר' אמי נודות מותרים במילוי מים ג' ימים ומסיק דה"ה קנקנים מותרים).

באילין פיתרייא רברבייא. — כתב במעריך ערך פתר שהוא בלשון יונית גיגית.

[השלמות: ר' יוסי ממלחייא. באיכה רבתי א' פסוק ט' מובא יוסי ממלחיא ואחר הוא קודם לזה שנפטר בחיי ר' יוחנן.]

שאלון לר' יצחק ולר' מני ואסרון. — צ"ל: שאלון לר' יצחק ולר' אמי ואסרון (וכעין זה בשביעית פ"ו ה"ב "שאל לר' יצחק ולר' אימי", והארכתי בענין זה בברכות פ"ח ה"א, עמ' 18).

במשלם בתוך הבור היא מתניתא. — צ"ל: במשלה מתוך הבור היא מתניתא (פי' שמעלה החרצנים מן הבור ע' בבלי נ"ו א' וערוך ע' של א', וכן פירש בפ"מ לפי נוסח שלנו).

ור' יוחנן ור' לעזר כו'. — כל הענין עד סוף ההלכה אינו שייך כאן ונשתרבב מתרומות פי"א ה"א וביאור זה כתבנו שם פ"ב ה"ה (עמ' 85).

ר' יעקב בר אחא כו' פירשה גופה היא. — כל ענין זה מיותר ונשתרבב מלמטה ה"ח.

זו להוציא מדברי ר' לעזר כו'. —צ"ל: מה כר' לעזר כו' בראשונה היו אומרים אין מעמידין כו' (כ"ה בביצה פ"א ה"א וע' מ"ש שם, עמ' 281).

חברייה בשם רבי דודים כו'. —צ"ל: חברייה בשם ר' יוחנן דודים כו' וחביבים כדברי תורה כו' (וכ"ה בברכות פ"א ה"ז). ודע שבענין שאלת ר' יהושע לר' ישמעאל ותשובת ר' ישמעאל ודחיית ר' יהושע ראינו ב' פירושים: א) פרש"י שהשאלה היא אם קורין דודיך בלשון זכר או בלשון נקיבה ור' ישמעאל ענה שהוא לשון נקיבה ור' יהושע הוכיח מהמקרא שלמטה לריח שמניך טובים וגו' שהוא לזכר כפי פרש"י, ואינו מובן שכמה כתובים נמצאים בשיר זה דמי שאמר מקרא זה לא אמר מקרא שלאחריו כמו (פ"א ז' וח') הגידה לי שאהבה נפשי וגו' (שהוא מנקיבה לנוכח זכר) אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו' (שהוא מזכר לנקיבה), ועו"ש (פסוק י"ד ט"ו וט"ז) אשכול הכופר דודי לי וגו' הנך יפה רעיתי וגו' הנך יפה דודי וגו', ועוד (פ"ב א' ב' וג') אני חבצלת השרון וגו' כשושנה בין החוחים וגו' כתפוח בעצי היער וגו' וכן נמצאים עוד מקראות כדוגמא זו; ב) כתוב בשם הגר"א בסו"ס שנות אליהו דר' יהושע שאל אם הלשון "כי טובים" הוא תאר להנשיקות שהזכיר לפניו ואח"כ יאמר הכתוב "דודיך מיין" והוא ענין אחר או שמאמר אחד הוא "כי טובים דודיך מיין" ואח"כ הוכיח ר' יהושע שכולו ענין אחד מהמקרא שלאחריו לריח שמניך טובים דכמו דשם "טובים" הוא תאר על "שמניך" ה"נ "טובים" הוא תאר על יין (כ"ה בשנות אליהו, אבל יותר טוב להגיה "על דודיך"), ובספר נתיבות עולם מדה י"ז (דף ס"ג ע"ב ווילנא תרי"ט) כתב ג"כ פירוש זה ע"ש. אבל גם פירוש זה תמוה דאיך אפשר לעלות על הדעת דטובים הוא תאר לנשיקות בעוד אשר טובים הוא בלשון זכר ונשיקות הוא לשון נקיבה כמו (משלי כ"ז ו') ונעתרות נשיקות שונא וכן בתלמוד ומדרשות הנשיקה היא לשון נקיבה; ומלבד זה גם ההוכחה מהמקרא לריח שמניך טובים אינה מובנת. ואשר נראה לנו בזה כי השאלה היתה אם המ"ם של "מיין" הוא מ"ם היתרון ולפ"ז ביאורו כי טובים דודיך יותר מיין כמו טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו (משלי ט"ו י"ז) או כי המ"ם מורה על הזמן כמו (דברים כ"ח מ"ז) בשמחה ובטוב לבב מרב כל (ע' פרש"י שם ובראב"ע שם ל"ג ב') ולפ"ז יהיה ביאורו כאן כי טובים דודיך בזמן שאנו מסובין במשתה היין, ויש הפרש בין ב' פירושים הללו בהנחת הטעמים שלפירוש א' צ"ל "טובים דודיך מיין" במירכא טפחה וס"פ אבל לפירוש הב' צ"ל להפך טפחא מירכא ס"פ, והנה מניח הטעמים שלפנינו תפס כפירוש א' אבל ר' יהושע תפס כפירוש ב' והוכיח זה מהכתוב שלאחריו לריח שמניך טובים ושם מוכרח שאינו אלא תאר לשמנים וכ"ה במקרא שלפניו שאינו מ"מ היתרון, והנמשל יהיה לפירוש א' שדברי סופרים חביבים מדברי תורה וכמו שאמר שמעון בר בא כאן ולפירוש ב' הנמשל הוא שד"ס וד"ת טובים כשהן מחוברים ודבוקים יחד אבל לא אחד בלי חבירו וזה כחברייה כאן ואינן מחולקין שהרי שניהם אמרו בשם ר' יוחנן אלא שהאחד מפרש לדעת ר' יהושע והשני לר' ישמעאל, ומשום שאין ראייתו של ר' יהושע מהפסוק שלאחריו מוכיחה על המקרא שלפניו לפיכך לאחר זמן כשחזר ר' יהושע ושאל פעם שנית לר' ישמעאל ביאור המקרא עדיין לא חזר בו ר' ישמעאל ושוב השיב כשיטתו הראשונה והוא בתוספתא פרה פ"ט מובא בר"ש שם רפ"י וע"ש שנדחק ליישב זה. והנה מצינו סמך יותר גדול לפירוש ר' יהושע שהמ"ם מורה על הזמן מדכתיב עו"ש (ה' יו"ד) מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמניך מכל בשמים, וטעם "מה טובו" ידוע שהוא שבח והלול שאין למעלה הימנו (כמו מה טובו אהליך יעקב, במדבר כ"ד ה') ולפ"ז אין מ"ם היתרון שייך לאחריו כל עיקר ומוכרח שהמ"ם מורה על הזמן ולפ"ז יש לומר יגיד עליו רעו דגם המ"ם שלאחריו "וריח שמניך מכל בשמים" אינו גם הוא מ"ם היתרון אבל עניינו שיש בשמניך ריח מכל מיני בשמים, וכתיב עוד (שם א' ד') "נזכירה דודיך מיין" וגם בזה אין מ"ם היתרון מתיישב בו אבל גם הוא מורה על הזמן.

פת מהלכות של עימעום הוא כך אני אומר מקום כו'. — חסר כאן וע' הנוסח בשביעית פ"ח ה"ד ומע"ש רפ"ג ומה שהגהנו בשביעית שם (עמ' 74).

מהו שתהא מותרת להינשא כו' אסורה להינשא. — כל זה אינו שייך כאן ונשתרבב מגיטין פ"ז ה"ג.

א"ר יוחנן מקובל אני מר"א ב"ר צדוק כו'. — צ"ל: דא"ר יוחנן בשם ר"א ב"ר צדוק מקובל אני שכל גזירה כו' (וכ"ה בשבת פ"א דף ג' ע"ד וכעין זה בבבלי ע"ז ל"ו א').

מעשה שנפלה דליקה באשת קנים כו' אתא עובדא קומי ר' מנא ואסר א"ר אבהו כו'. —צ"ל: אתא עובדא קומי רבנין ואסרון (וכעין זה לקמן פ"ד הי"ב ופ"ה ה"ה וע' בבלי ל"ח א' דאותו מעשה דהכא היה בימי רב וגם ר' אבהו היה שני דורות לפני ר' מנא) ר' אבהו כו'.

והוא יודע למתק את הים הגדול כו'. — המפרשים תפסו את הדבר כפשוטו, והוא פלא שזה כמה אלפים שנה אשר יורדי הים באניות עוברים ושבים בכל הימים אשר בארץ ולא מצאו מעולם כי ימתקו מי הים אף לשעה קלה כי לוּא היה כזאת לא היו מונעין עצמן מלספר לדור אחרון את הפלא הגדול הזה, ועוד שנראה שהירושלמי סותר את עצמו שתחלה א"ר חייא בר בא על ר' מנא בר תנחום שהוא יודע למתק את הים הגדול, ומלשון זה משמע שר' מנא בר תנחום היה יודע איזה דבר או ענין שהיה עושה כדי שימתקו המים ור' יוחנן אמר שחשבון מים הוא יודע ובשעה שהמים מקלסין את בוראן הן מתמתקין משמע שמעצמן הן מתמתקין בלי שום מעשי ידי בני אדם.

ולהבין דברי חכמים וחידותם, נאמר כי כבר החוקרים הראשונים העלו בחכמתם כי מטר שמים היורד על הארץ אינו אלא מלמטה כי אדי המים העולים מן הימים הרבים אשר בארץ נעשים עננים ועבים למעלה ושם הם מתקררים ונעשים מים ויורדין על הארץ, ואף כי מי הים מלוחים הם הרי אדי המים העולים למעלה טהורים ונקיים מכל תערובת מיני מלח כי היסודות המלחיים הנמצאים לרוב בימים, מפני כובדם אינם יכולים להגביה עוף למעלה ורק יסודי המים בלבד הקלים הרבה מן האויר רק הם יעלו שמים ובדמות מטר ירדו ארצה מים מתוקים. וכתב בספר שער השמים (לאבי הרלב"ג שער ב' מאמר א') המים הערבים שבים יעלו לקלותם למעלה כמו שעושים הספנים בים שמבשלים המים ההם המלוחים בכלי מכוסה והמים הקלים יעלו בשולי הכיסוי ההוא ויקחו אותם כי הם מתוקים ע"כ, והנה באופן זה א"א להכין ממי הים המלוחים מים רבים מתוקים; אבל החוקרים האחרונים כבר המציאו מכונה אשר תוכל להכין ממי הים מים רבים טהורים ומתוקים. וזה מעשה המכונה: שני דודי נחשת מכוסים בצמיד פתיל ושפופרת נחשת יוצאה מתוך הדוד האחד דרך הכיסוי לתוך הדוד השני, וכאשר ימלאו את הדוד האחד במי הים וישימו אש תחתיו עד אשר ירתח תמיד אז יתהפכו המים לאד וקיטור ומאחר שאין מקום בדוד זה להאד להתפשט לכן הוא מתנשא למעלה דרך השפופרת ויוצא אל תוך הדוד השני ושם יתקרר האד ויתהפך למים גוזלים ומתוקים. והנה מה שאמרנו שמי המטר העולים מן הים הם מתוקים מתוך קלותן כבר נודע לחז"ל ע' בבלי תענית ט' ב' ר"א אומר כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה כו' א"ל ר' יהושע והלא מימי אוקיינוס מלוחים הן א"ל ממתקין בעבים ע"כ והוא כמו שביארנו שרק היסודות הקלים מן המים הטהורים יעלו למעלה וירדו בתמונת מטר.

עוד יש להקדים מ"ש הרמב"ם במורה ח"ב פ"ו ומה שיחזק אצלך היות הכוחות האישיות הטבעיות והנפשיות נקראים מלאכים אמרם כו' בבראשית רבה בכל יום הקב"ה בורא כת של מלאכים אומרים לפניו שירה והולכים להם ע"כ, ועוד כתב בח"א פס"ד ענין השבח מדבר שאין בו רוח חיים אל הבורא שהן כמו מרוממים אותו מפני שיורו בטבעם על יכולת ה' מציאותו וחכמתו וזה יהיה הגורם שישבחהו המתבונן בהם ע"כ. ויש עוד להוסיף על דבריו שלפעמים ענין השירה היא מה שהכוחות הטבעיים משלימין את מעשיהם כפי מה שקבע בהן בוראן מששת ימי בראשית ומזה בבבלי רה"ש ח' א' על המקרא יתרועעו אף ישירו אימתי שבלים אומרות שירה בניסן, והענין שגמרו את מעשה הטבע שנתן ה' בכוחן דהיינו שכבר נתבשלו ועומדות להקצר (וע' רש"י שם שכתב בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשין שלה והרוח מנשבת בהן והן נוקשים זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות ע"כ. אבל אין שירה כזו כוללת את כל היצירים והכוחות הטבעיים) ובמדרש תנחומא ב' אחרי סימן ט' וכן במדרש תהלים מ"ז י"ט משעה שהשמש זורח עד שעה ששוקע אין קילוסו של הקב"ה פוסק מפיו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' (וע' דברים נכבדים בענין זה להג' מלבים ז"ל בפה"ת שמות כ"ד כ'). ולפי המבואר הגדה זו נפתרת מאליה והוא שר' מנא בר תנחום כבר ידע סוד מעשה המכונה אשר תוכל להמתיק את מי הים המלוחים אשר מרוב חכמי זמנו נעלם סודה ורק ר' יוחנן הבין מדעתו את מעשה המכונה ע"י חכמתו כי הסתכל בטבע הגשם היורד מן השמים על הארץ אשר האדים ממים טהורים ומתוקים עולים למעלה מתוך מי הים המלוחים ומשם חוזרים על הארץ בדמות מטר, והוא מ"ש בחידתו בשעה שהמים מקלסין את בוראן (דהיינו שהאדים עולים מתוך מי הים המלוחים) הן מתמתקין מפני שיסודי המים הקלים עולין למעלה ויסודי המלח הכבדים נשארין בתוך מי הים וע"פ אופן זה הוא גם מעשה המכונה; וענין "חשבון מים" שאמר ר' יוחנן הוא כמו (שמות כ"ו א') "מעשה חושב" ות"א "עובד אומן", ועוד כתיב בעוזיהו (דה"י ב' כ"ו ט"ו) ויעש בירושלים חשבונות מחשבת חושב וגו' לירוא בחצים וגו' וע"ש בפירוש המיוחס לרש"י ז"ל. וע' בגנזי ירושלים ח"ב צד ט"ז באור הרשב"א על מ"ש (ברכות נ' א') שאפי' עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים שענין זה שדרך המעוברות להפיל מפחד ויראה ועל הים כשהיו מצרים רודפין אחרי ישראל ונתייראו מאד ועם כל זה המעוברות לא הפילו וזו היא שירה שאמרו העוברים שהיו ראויים לומר שירה ולקלס לפניו על הצלן ע"כ, ולפי דרכנו ענין השירה הזאת פשוט שהכח הטבעי שקבע הבורא לעוברין להיות שוהין במקור עד שעה שיגמרו – כי הפלת הולד היא חוץ לטבע - היא היא השירה.

[השלמות: צ"ל: רב אוסר (שוב מצאתי שהגיה כן בס' משפחות סופרים ערך ר' אבא בר אייבו אות כ"א הערה ס"ב).]

מה בין חלוט לתורמוסין (פי' שגם תורמוסין אין אוכלין אותן אלא שלוקין ע' ברכות פ"ו ה"א) חלוט מחוסר מעשה ידי האור הוא (פי' שמנהג לחלוט קמח ולאפותו אח"כ ע' ערוך ערך חלט ב' בפירוש א').

א"ר לעזר הדא דאת אמר בתבשיל שאין דרכו לתת לתוכו יין כו'. — צ"ל: הד"א בכבשים שדרכן לתת לתוכן יין כו'.

שמואל אמר הדא חפיתה יהביה גו קליפתה כו'. —צ"ל: שמואל אמר הדא לחלוחי (פי' היינו "לחלוחתא" דלעיל שאסורה משום תערובת דגים טמאים) יהביה גו חפיסה (פי' חמת קטנה ע' ב"מ פ"א מ"ח) אין עבדת קליפתה (פי' שימצאו בה קשקשים) שרייה כו' (ויותר נכון להגיה: הדא חפיתא [פי' דג כמו במדרש שה"ש פ"א אות ל' "מקרטעא כהדא חפיתא" ופירש במ"כ שקופץ כמו דג] יהביה גו לחלוחי [פי' במקום לח] אין עבדת קליפתה שרייה כו' [פי' שדגים אלו היו מביאין אותן כשהן יבשין וא"א להכיר קשקשיהן הקטנים אא"כ מלחלחין אותן וע' כעין זה בבלי ל"ט א']).

ר' אסי מקשה לה מסתברא דלא אותה חבית כו'. — צ"ל: ר' אסי מקשה לא מסתברא דלא כו'.

זבינתא איתקלקלת שאל ר' חגיי כו'. — ע' הנוסח בתרומות פ"י ה"ח ומה שכתבנו ע"ז שם (עמ' 101).

[השלמות: טלייא דלוי צנבריא. אולי היא היא מה שנאמר בבבלי ל"ט אי עבדיה דר' לוי הוה קא מזבין חילתתא כו'.]

הן רפפות הן רעלות כו'. — צ"ל: הן רפפות הן רעדות (הוא בפרה פי"א מ"ב וע"ש בתוספתא רפי"א) הן איסטניות כו' הן כוסות הן גומות (פרה פ"ב מ"ה) היא מקום תחת הכוסות כו' (כלים רפכ"ב) מין זתים הוא והן נותנין לתוכן חומץ שיהיו חולצין כו'.