מה כמ"ד ספק הכן אסור ברם כמ"ד ספק הכן מותר מודה כו'. — צ"ל: ברם כמ"ד ספק הכן מותר מותר אפי' כמ"ד ספק הכן מותר מודה הוא כו' (ונשמט ע"י הסופר מן "מותר" עד "מותר).

הגע עצמך שסיים אימתי עלה עליה זכר. — פי' וידע שבו ביום שנולד עגל זה נגמרו לו ט' חדשים והרי שלא נגמר מאתמול ויהא אסור אם נולד ביו"ט אבל למ"ד יולדת למקוטעין יכול להיות שביום אחד לחדש התשיעי כבר נגמר הולד אע"פ שדרכו להשתהות עד ט' חדשים שלמים, וע' חדושי רשב"א ו' א' דנראה שגירסא אחרת היתה לו כאן וגם אין דבריו מחוורין בזה ע"ש).

ריבר"ב אמר שמואל בר אבא בעי מה כר' אליעזר כו'. — צ"ל: ריבר"ב אמר שמעון בר אבא בעי מה כר"א כו' (וכ"ה בבבלי חולין קט"ז ב' אמר לפניו ר' שמעון בר אבא כמאן כר"א, וע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז).

לשון מתניתא מסייעה לר' חייה בר בא קיבת הגוי כו' כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כמשנה הראשונה. — צ"ל: כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כמשנה האחרונה (וכ"ה בע"ז פ"ב ה"ז וכ"ה דעת רש"י בחולין קט"ז ב', וביאור זה דה"נ בקיבת גוי חיישינן שמא ינקה מבהמה טמאה וכן מפורש בחולין שם).

ר' חנינה הורי לציפוראיי כו'. — ע' מ"ש בזה בשביעית פ"ט ה"א (עמ' 76).

מה אתא מישאול יו"ט שחל להיות ערב שבת כו'. — צ"ל מה אתא מישרי יו"ט שחל להיות ערב שבת (פי' מדלא א"ר יוסי סתם "כל שמונה אסורין" הוא בא להוציא שמיני עצרת שחל בע"ש, כ"כ הגר"א באו"ח ראש סימן תרס"ז).

איתפלגון רב זירא ורב אבא בר יוסף כו'. — אותו ענין איתא בבבלי ח' ב' בשם "רבא ורב זירא" וסתם רבא הוא בריה דר' יוסף בר חמא, ומוכח דר' אבא בר יוסף דירושלמי הוא רבא סתם דבבלי, וגם רב זירא זה חבירו של רבא הוא רב זירא השני שלא היה מעולם בא"י ומכונה בשם התאר "רב" כדרך חכמי בבל, אבל רבי זעירא הראשון היה חבירו של רבה בר נחמני ועלה עוד בחיי רב יהודה לא"י ומכונה בשם התאר "רבי" כדרך חכמי א"י, ובירושלמי הוא נקרא "רבי זעירא". שוב מצאתי כן בספר דורות הראשונים ח"ב אמוראי א"י דף 578.

ותני כן הביא עפר לטוח את גגו כו'. —צ"ל: תני הביא עפר לטוח כו'.

בשלא שחט אבל אם שחט מוטב שיטול מאפר שהוסק ביו"ט ואל יחפור בדקר כו'. — צ"ל: מוטב שיטול מאפר שהוסק ביו"ט ואל יניח הדם בלא כיסוי: (ואחר זה תחלתנפיסקא) שיחפור בדקר ויכסה. חברייא אמרין כו' (כגירסא זו נראה מרא"ש פרק זה סימן יו"ד, וע' בבלי ח' א' תוד"ה אמר; ומרן ב"י א"ה סימן תצ"ח העתיק כגירסא שלפנינו).

מ"ד מותר מהו לשתמש ע"ג מקומה כו'. — צ"ל: מ"ד אסור מהו לשתמש ע"ג מקומה (פי' במקום שקערה זו עומדת על הקרקע או שגם במקומה אסור להשתמש בה) כך אנו כו' (שוב מצאתי כן לרד"ל).

ואקים תניי קומוי ותנא בד"א בסולם של שובך כו'. — פי' דמפני שראה ר' חייא שבנו נשתבש בזה לפיכך תיקן ושנה ברייתא וקבעה בפי התנא שעמד לפניו לסדר ברייתות, וכן פירש בספר דורות הראשונים ח"א פל"ד.

אריבר"ב סולם של שובך יכול הוא לעמוד עליו ולעשות מלאכתו כו'. — צ"ל: אריבר"ב סולם של עלייה יכול הוא לעמוד עליו ולעשות מלאכתו (פי' מלאכה האסורה ביו"ט כגון לטוח את גגו לכך אסור משום חשד) סולם של שובך אינו יכול לעמוד עליו ולעשות מלאכתו מה נפיק מן ביניהון סולם של שובך שהוא עולה בו לעלייה (פי' כגון ליטול משם גרוגרות [ע"ל רפ"ד] לר' יעקב בר אחא אסור שהיה יכול לעשות מאתמול ולריבר"ב מותר) סולם של עלייה שהוא עולה בו לשובך (פי' לריב"א מותר שא"א לעשות מלאכתו מאתמול ולריבר"ב אסור משום חשד).

מתניתא דרבי דתני מאתים כו'. — יש להחליף הגירסא וכצ"ל: ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן (כ"ה במע"ש פ"ד ה"ט) מתניתא דרבי דתני מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי וחכ"א חולין חזר ואמר ד"ה היא שנייא היא בגוזלים שדרכן לפרוח כו' הוא הדבר בבצים הוי דרבי היא תמן תנינן האומר לבנו מע"ש בזוית זו ומצא בזוית אחרת הרי אילו חולין ר"י ב"א בשם ר' יסא דרבי היא (פי' אסיפא קאי דתנן התם מאתים ומצא מנה הכל מעשר) דתני מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי וחכ"א חולין א"ר יוסי תמן אביו הניח ובנו מצא כו'.

לא שהלכה כר' הושעיה אלא בגין ר' ירמיה דלא יסכן. — פי' והא דתנן אם יש עליו בשר מותר לטלטלו וע"כ היינו בשר פרוש, הטעם משום שמחת יו"ט שאם לא יתירו לו לטלטל העור באופן זה לא ירצה לשחוט.

נאמר דהוה אסתניס א"ל ברי הוה מיני ומינן כו'. — צ"ל: בריא הוה מיני ומינך (כן העתיק בכלבו סו"ס נ"ח [וכ"ה בד"ו]) תני ר' ישמעאל ב"ר יוסי אומר כו'.

[השלמות: והוה מסתמיך על תרין גותיין (פי' סריסים וע' הוריות רפ"ג ובפירוש שם) שרעון (פי' שסריסיו הוחלקו ונפלו עי ערוך ערך שרע ב') וזקפון (פי' שר' אבהו הגביהן והעמידן) כו' מה הכין (פי' למה לך סמיכה).]

ר' ליעזר ור' אבא מרי ור' מתניה הורי פיתא לארסקינס בשובתא כו'. — צ"ל: הורון מיטען לאסיא (פי' לרופא) בשבתא כו' (ונוסח שלפנינו נשתרבב משביעית פ"ד ה"ב ע"ש, ועל אודות ר' ליעזר דהכא ע' מ"ש במע"ש פ"א ה"ב, עמ' 112).

ולמה תנינן חלה מפני חלה שהורמה ביו"ט. — צ"ל: ולמה לא תנינין חלה (פי' דתנן דב"ה אמרו "תאמר במתנות שזכאי בהרמתן" ולמה לא אמר "תאמר במתנות וחלה") מפני עיסה שנילושה בערב יו"ט.

העושה אלונתין בשבת חייב משום מרקיה. — צ"ל: חייב משום מרקד (פי' דאלונתין היינו יין ישן ומים צלולין ואפרסמון כמבואר בבבלי שבת ק"מ א' והיו מרקדין את המים לעשותן צלולין וחייב משום "מרקד אף ביו"ט כדאיתא למטה הלכה יו"ד).

מה מישתיק קונדיטון ביו"ט א"ל שרי כו'. — צ"ל: א"ל שרי יצחק עטושיא שאל לרשב"ל מהו מישחוק קונדיטון ביו"ט א"ל שרי והב לי ואנא שתי (כן העתיק רשב"א י"ד א' ואו"ז ח"ב סימן של"ט) כו' טבאות שחיק ליה מאתמול (כ"ה באו"ז שם אבל ברשב"א שם הנוסח "לא שחיק").

שחק הוא מרק קונדיטון כו'. — צ"ל: שחק הוא מרך (פי' אדוניך שהוא ר' יודן נשייא) קונדיטון א"ל אין וכל מיני סיקריקון (כ"ה באו"ז ח"ב סימן של"ט, וע' מוסף ערוך ערך סיקריקין שכתב ע"ז שכ"ה בלשון יונית ורומית מיני מתיקה שנעשין מקנה דבש הנקרא סוקר) כו' אימי אבוי כו' (ע' מ"ש מגילה סופ"א).

ר' נחום אמר ר' שמואל בר אבא בעי הדא אטריתא כו'. — צ"ל: ר' נחום אמר שמעון בר בא בעי כו' (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז).

[השלמות: לקלה דרומה. — צ"ל: לקלהדרומא (כן שמו).]

בעיא הדא מילתא מהו לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן. — ע' מ"ש ע"ז בשבת פ"ז דף יו"ד ע"ב (עמ' 170).