[השלמות: צד הוא בפיטס. —פי' מותר לצוד דגים מן החבית כמו הללו בעלי פטסין ב' ט"ו ב' וב"ב רפ"ו עשר פיטסאות, ובשבת פי"ג [י"ד ע"א] הגירסא בפיתם הוא כמו בפיטס (רה"ש פ"ג מ"ו, התוקע לתוך הפיטם וע' ערוך ערוך פטס שגורס גם ברה"ש הפיטס בסמ"ך) שוב מצאתי כן ברד"ל וכן הגיה א"ר יודן כההיא דפיטס.]

דרב מיבעי מיתי קומי ר' חייה. — צ"ל: מן מה דרב מעני מיתי כו' (כ"ה בשבת פ"א דף ד' ע"א, ופי' "מעני" נתאחר).

דמדמניות שבכרם הרי אלו אסורות. — ע' מ"ש בשבת שם (עמ' 152) בשם המעריך.

כיצד הוא עושה משייר ממנה אבר אחד ומביאו עמו. — פי' שמביא את העור ע"ג אבר זה (כפירוש רשב"א ור"נ ודלא כק"ע שפירש להפך מתוך הירושלמי לקמן רפ"ד וע' בהגהות שם שכתבתי דט"ס הוא).

ר' יודה כדעתיה דרי"א אין המומחה תורה. — פי' כדתנן בבכורות פ"ד מ"ג השוחט את הבכור ומראה את מומו ר' יהודה מתיר.

ר' יצחק ור' יאשיה חד כהדין וחד כהדין. — ע' מ"ש על זה בפסחים פ"ג ה"ג (עמ' 220).

שמואל אמר טעו ה' זקנים שהורו לר"ט בלוד א"ר מתנה כו'. — חסר כאן וכצ"ל: טעו ה' זקנים שהורו לר"ט בלוד רב אמר לא טעו חמשה זקנים שהורו לר"ט בלוד (כדמוכח למטה דרב פליג על שמואל והיה מקובל להם שר' טרפון שאל בבהמ"ד מחמשה זקנים; וכעין זה בתוספתא טהרות סופ"ט "מעשה ונמנו עליו ה' זקנים וטימאוהו" וגם שם צ"ל: "ה' זקנים בלוד וטימאוהו", שכן העתיק בר"ש שם פ"ח סומ"ו) א"ר מתנה כו'.

[השלמות: א"ר בא רב יהודה בשם שמואל הלכה כר' יודה. נראה דקאי על מ"ו ומה דאמר שמואל לקמן "אפי' לתלותו כו' אסור" אינו אלא מפרש דברי חכמים. והק"ע פירש דקאי על ר"י דמכשיר מכשירי יו"ט ואינו מחוור דא"כ ה"ל להביא זאת גם לקמן פ"ה ה"ב ע"ש.]

א"ר מנא כל עמא מודיי מינפוח שרי למיחבוט כו'. — ז"ל הפרדס לרש"י סימן קמ"ח: וניפוח בהמה ביו"ט שרי ומחבט אסור ירושלמי ע"כ, נראה שפירש ניפוח דהכא כענין דתני בתוספתא ב"מ סופ"ג וכן בבבלי שם סמ"ך ב' אין משרבטין ומסרטין את הבהמה ואין נופחין בקרבין ע"כ ולפ"ז מיחבוט היינו שירבוט וסירוט דהתם ע"ש ובערוך ערך חזרא.

ר' חונה אמר או חסר או יתר. — פי' הא דתנן "מלא לי כלי זה אבל לא במדה" היינו שהכלי יהיה או חסר משיעור מדה או יותר משיעור מדה אבל אם הכלי מצומצם כשיעור מדה אסור.