[השלמות: מילתיה דחנן בר אבא פליגא. — כ"ז מיותר ונגרר מפ"א ה"ח (ג' ע"ד).]

[השלמות: כנגד ג' פעמים שהיום משתנה כו'. — ע' נדה פ"א ה"ז [מ"ט ע"ג].]

[השלמות: כך זכיתי לראות במערב. — צ"ל: כך זכני כו'.]

[השלמות: אן מעדות למד ר' יודה. צ"ל: אף מעדות (וגירסת מהרש"ס ומעדות, וגירסת רא"פ אי [וכ"ה בדיו] ופירושו כמו או).]

אחוי דאימיה דר' אדא הוה מצייר גולתיה דרב בצומא רבא כו' דנצלי דמנחתא. — המלות "בצומא רבא" יש למחוק (וכן ליתא בנוסח מהרש"ס [ובכ"י ר']) והוא בכל ימות השנה ונשתרבבו מלמטה שהוא בענין נעילה.

שהם מתים בתשנוק. — פי' בבא עליכם צרה וצוקה (משלי א' כ"ז) תרגומו "כד תיתא עליכון עקתא ושנוקא", ותרגום זה מובא גם בערוך ערך שנק, וה"נ פירושו שהם מתים בצוקה (ופי' המפרשים רחוק ודחוק) ומפרש "בלא נר" מפני שאין להן אלא שמן שומשמין (ע' שבת פ"ב ה"ב [ד' ע"ד]) "בלא מרחץ" (ע' בבלי ע"ז ב' ב' שהרומיים היו בונין מרחצאות בעיירות מה שלא עשו הפרסיים. ומצאנו בברייתא דמסכת נדה (תוספתא עתיקתא מחלקה ה', קראקע תר"נ) פ"ב ה"ד (עמ' 15) במעשה דמוכסא (חגיגה פ"ב ה"ב) זה שהלכו אחר מטתו מנער ועד זקן הוא בשינוק הזה, זה שלא הלכו אחר מטתו אלא עשרה בני אדם הוא בריוח" והעיר הרב המו"ל שם שינוק "תרגום של צוקה וצרה" וזה מן המלות המיוחדות לברייתא זו.

רב בר יודה. — צ"ל רב כר' יודה (וכ"ה נוסח מהרש"ס וביאור זה דר' יודה אית ליה דזמן מנחה עד פלג מנחה ולכן צוה רב ליתן לו מעילו כשהשמש בראש הדקלים שעוד היום גדול בא"י. ומשני דאפי' סבר כרבנן מ"מ עשה כר' יהודה והקדים דבזה אף רבנן מודין).

[השלמות: ר' אבינא אמר אומר ברכה רביעית. הרא"ש גרס חמישית ופי' אחר קדושת היום.]

[השלמות: ר' יעקב בן סיסי אמר שמונים ספסלים כו'. — כעין זה יש בע"ז (פ"ב סה"ב, מ"א רע"א) דריבר"ב אמר ג' מאות ור' לעזר בר' יוסי אמר שמונים, ואפשר שגם כאן צ"ל ר' לעזר בר' יוסי אמר שמונים, ויותר נראה שגם בע"ז צ"ל "ר' יעקב בר סיסי" שכן בבבלי (כ"ח א') איתא במקומו אבא יוסי בן דוסאי והוא בן סיסי דכאן.]

[השלמות: שאדם צריך לומר לרבו. —בראבי"ה ס"צ העתיק רמז לת"ח הוא שצ"ל לחבירו אחר תפלתו תעתר ותשמע תפלתך.]

[השלמות: אם יאמר לך אדם י"ט הן כו'. — הגר"א בש"א הגיה: אם יאמר לך אדם י"ט הן אמור לו וזכרתי את בריתי יעקב (ויקרא כ"ו מ"ב) לית הוא מינהון. אם יאמר לך אדם י"ז הן אמור לו זכור לאברהם וליצחק ולישראל עבדיך (שמות ל"ב י"ג) מנהון (וע' תנחומא ר"פ וירא וממה דמייתי לה בב"ר ר"פ ויצא לא משמע כן, ע"כ נ"ל דבסיפא צ"ל כגירסא שלפנינו).]

[השלמות: כי אתה ה' עונה בעת צרה כו'. צ"ל: צרה וצוקה כאמור ויצעקו (כ"ה בערוך ע' קבל א').]

[השלמות: הוה כן איתתבת בין גואל כו'. — צ"ל: הוה אומר בין כו' (כגי' הגר"א, שם ופירושו דאי ס"ל לרב הונא דבתענית יחיד אומר בש"ת לא הוה קשיא מידי מהא דמשמע מזאת הברייתא דדוקא בת"צ צריך להתפלל י"ח כדי להזכיר מעין המאורע ולא בתענית יחיד דהא במעין י"ח נמי יכול להזכיר בש"ת מעין המאורע כמו שמזכיר גשם וטל כדלקמן).]

[השלמות: איני חותך. — בפסקי ר' ישעיה דטראני: רב אמר חותם ושמואל אמר חותך.]

[השלמות: לית מילתיה דר' יוחנן אמרה ספק כו'. — צ"ל: לית מילתיה דר' יוחנן פליגא על ר' ירמיה דאמר ספק כו' (כהגהת הגר"א. ודברי ר' ירמיה תמצא ראש ברכות והוא ר' ירמיה בר אבא שר"ז אומר משמו).]

[השלמות: כל החולי בחזקת סכנה. — ירושלמי זה נעלם מרדב"ז ח"ג סתקע"ב.]

[השלמות: צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה. — פי' ואם יש לו מקום מיוחד בביתו יתפלל בביתו ולא בבה"כ וע"ל דף זה סוע"ד שכן פירש מהרש"ס שם.]

אריבר"ב בתחלה אחוריהם כו'. — צ"ל כתחילה (בכ"ף) דכתיב אחוריהם כו' (וכפירוש רא"פ). וכעין זה למעלה פ"ג ה"ד (דף ו' ע"ג) "בתחילה והיו נכונים ליום השלישי" וגם שם צ"ל כתחילה בכ"ף וכ"ה בנוסח מהרש"ס שם; ועוד בסנהדרין פ"א ה"ה (דף י"ט ע"ב) "בתחילה ויעל דוד", וגם שם יש להגיה כתחילה בכ"ף; וברה"ש פ"א ה"א (דנ"ו רע"ד) "כתחילתה ויהי בחדש הראשון" כו', ועו"ש ה"ז "טעם דר"ש כתחילתה" כו'.

[השלמות: לכל הרוחות אין מחזירין כו'. — הגר"א מוחק מלת "אין" וכן ליתא בנוסחת מהרש"ס וע' ב' ב"ב כ"ה א'.]

בברכה בונה ירושלים. — (פי' בברכת המזון וכנוסח זה גם בבבלי מ"ה ב' ומ"ה ב' אבל נוסח רמב"ם בסדר התפילה שלו בונה ברחמיו ירושלים וכ"ה נוסח מהר"ם ע' ב"י או"ח סימן קפ"ח) בתפלה אלקי דוד ובונה ירושלים. — פי' שבמקום שתי הברכות בונה ירושלים ומצמיח קרן ישועה היו מברכין בא"י רק ברכה אחת כוללת וחותמין בה אלקי דוד ובונה ירושלים¹ וכדאיתא לעיל ה"ג כולל של דוד בבונה ירושלים וכ"ה בתוספתא סופ"ג וכתב ר' בחיי פ' וישלח (ל"ב ט') היה רגיל אבי הקבלה ר' יצחק בן הרב ז"ל (הוא ר' יצחק סגי נהור בן הראב"ד ז"ל) לומר בתפלתו אלקי דוד ובונה ירושלים, ובהקדמת ספר שלחן ארבע כתב היה אומר אחד קדוש מדבר בתפלה אלקי דוד ובונה ירושלים (והקדוש הזה הוא ר' יצחק הנ"ל) ומשולש עוד בהאמונה והבטחון פט"ו שהחכם ר' יצחק ז"ל היה רגיל לומר אלקי דוד ובונה ירושלים ע"כ ואע"פ שכאן סתם דבריו אבל מן המפורש נלמד על הסתום שבתפלה היה אומר כן, וכפי הנראה היו אז הרבה נוהגין כר' יצחק בן הרב ז"ל עד כי מצא הרב ר' ישעיה הזקן דטראני להשיג עליהם כי ז"ל בתוספותיו לתענית (י"ג א') אנו שעושין כפי הבבלי שאין כוללים ברכת דוד בבונה ירושלים אלא מברכים בברכת דוד מצמיח קרן ישועה הדיוטות גדולה היא לומר אלקי דוד בבונה ירושלים כו' אם יש לאומרו נאמר אותו בברכתו ואל נחתום מצמיח קרן ישועה אלא אלקי דוד אלא ודאי בורות וטעות הוא לאומרו כלל כי כל היכי דפליגי בבלי וירושלמי הלכה כבבלי ע"כ. וראיתי בריקאנטי עה"ת סו"פ נח וכן בפ' עקב שכתב דר' יצחק בן הרב היה חותם בברכת המזון ברוך ה' אלקי דוד ובונה ירושלים, והביא זה גם במג"א סימן קפ"ח אות ג', וזה פלא דאיך יחדש ר' יצחק נוסח להפך מן המפורש בבבלי וירושלמי, ובלי ספק שטעה הרב ריקאנטי בדברי האמונה והבטחון הנ"ל שכתב סתם ועלה בדעת הריקאנטי שבברכת המזון אמר כן, וכבר נתבאר שטעה בזה. (והנה בספר הקנה בסדר השלחן כתב בברכת המזון אלקי דוד ובונה ירושלים ובתפלה בונה ירושלים, וברור שסמך על הריקאנטי שהעתיק ממנו כמה עניינים בלי הזכרת שמו ואודות מחבר ספר הקנה ראה מה שכתב עליו הר"מ קורדובירו בספרו פרדס רימונים תחלת שער י"ב וכן בפ"ב שם ועוד בספרו אלימה וכן בספרו שיעור קומה ערך שית אלפי שני הוה עלמא דברים קשים וחדים אבל אמיתים ונכונים).

footnotes: ¹ וגם כל הפיוטים שנתיסדו בא"י חיברו יחד ברכת את צמח דוד ובונה ירושלים כמו פיוטי הקליר לפורים ולת"ב וכן בסליחות לעשרה בטבת ולי"ז בתמוז ובתפלה לכל תענית צבור (כל אלה במחזור מנהג רומניא) ועוד בקרובה לצום אסתר (שבס"ס עמודי העבודה) חתם אלקי דוד ובונה ירושלים.

בקרית שמע פורש סוכת שלום כו'. — כן היה נוסח א"י בברכה אחרונה של ק"ש דערבית בין בשבת בין בחול וכן נראה במדרש תהלים מז' ז' (וע"ש בהערות הר"ש באבער ז"ל בהוצאה שלו) אבל בבבל היו אומרים בין בחול בין בשבת "שומר עמו ישראל לעד" (כמבואר בסדר רע"ג סדר שבתות ומובא בקיצור בטא"ח סימן רס"ז) ורק בבית רבינו שבבבל (שהוא בית הריש גלותא – או בית רב ע' בבלי מגילה כ"ט א' – שאצלו היה בית תפילה כי מנהגו היה שלא לצאת מפתח ביתו כדאיתא בסוף יוחסין בשם ר' נתן הבבלי) היו חותמין בשבת בלבד "פורש סוכת שלום" כמנהג א"י כי פשרו בין המנהגים לומר בחול כמנהגם ובשבת כמנהג א"י (ע' סדר רע"ג וטא"ח שם) וכמנהג זה תפשו בדורות האחרונים בכל הארצות וע"פ מנהג זה האחרון הוסיפו מאמר בירושלמי כאן "ולפי שאין מצות ציצית בלילה לפיכך מוסיף שומר עמו ישראל א"ר לוי הדא דתימר בחול אבל בשבתות וימים טובים אומר פורש סוכת שלום" (הוספה זו נמצאה בראבי"ה סימן ל"ג ורקח סימן מ"ט וטור שם) וברור שאין זה מעצם הירושלמי, אלא הגה"ה היתה מצדו מאיזה חכם.

עוד מצינו שתי נוסחאות בברכת הגאולה שלאחר ק"ש שנוסח בבל היה "גאל ישראל" (בבלי פסחים קי"ז ב') ונוסח א"י "מלך צור ישראל וגואלו" (לעיל פ"א ה"ט דף ג' ע"ד) והאחרונים תפסו לומר בחול ושבת "גאל ישראל" אבל ביו"ט שהיו אומרים פיוטים שבאו אצלם מא"י כמו פיוטי הקליר ושאר הפייטנים ובהן היה חתימת הברכה כנוסח א"י היה המנהג גם בארצותינו לומר ביו"ט "מלך צור ישראל וגואלו" כנוסח א"י (וע' טוא"ח סימן ס"ו וב"ח וט"ז שם אות ו' ומג"א ר"ס רל"ו שלא עמדו על טעם שינוי ברכה זו ביו"ט).

עוד יש חילוף בסיום ברכת העבודה שבתפלת י"ח שבא"י היו חותמין "שאותך לבדך ביראה נעבוד" (ירושלמי יומא רפ"ז ורקח סו"ס שכ"ו בשם מדרש ויכולו ובה"ג ברכות פ"ה) ובבבל – "המחזיר שכינתו לציון" (נוסח ר' עמרם גאון בסדורו) ולבסוף אע"פ שנהגו בנוסח בבל מ"מ ביום שהכהנים נושאים כפיהן שמנהג לומד "ותערב לפניך עתירתינו" שמובא מא"י (ע' מ' תהלים הוצאת רש"ב ז"ל מז' ז' וכ"ט ומדרש שמואל סופל"א) המנהג שהש"ץ מסיים "שאותך לבדך ביראה נעבוד" כמו שהיה מנהג א"י.

עוד יש הפרש בנוסח ברכה אחרונה של י"ח שבבבל היו פותחין בה בין בחול בין בשבת בין בערבית בין בשחרית בין במנחה שים שלום (מגילה י"ח א') וגם חותמין בה המברך את עמו ישראל בשלום (סדר רע"ג) אבל בא"י היו פותחין בה בין בערבית ובין בשחרית ובין במנחה שלום רב (ע' ויקרא רבה סופ"ט) וחותמין בה עושה השלום (רקח שם בשם מדרש ויכולו ובה"ג שם) והאחרונים החזיקו במנהג בבל, לבד מעשרת ימי תשובה שהיו מוסיפין בסוף ברכה זו בספר חיים וכו' (שמקורה בלי ספק מא"י וכן זכרנו לחיים במגן וזכור רחמיך וכבוש כעסך במודים כדמשמע בה"ג ברכות סופ"ה שעדיין בזמנו לא היו מוחזקים במוחלט בהוספות הללו ע"ש) לכך סיימו ג"כ בה כנוסח א"י "עושה השלום", אבל מה שנהוג אצלנו לומד הנוסח בתחלתה בשחרית שים שלום ובמנחה וערבית שלום רב עדיין לא מצאתי טעם ברור בזה¹.

עוד מצינו חילוף בברכת השיר דהיינו נשמת כל חי שהאשכנזים יאמרו הנוסח "בפי ישרים תתהלל" בשבת ויו"ט אבל ברה"ש ויוה"כ יאמרו "בפי ישרים תתרומם" כו' אבל הספרדים יאמרו תמיד "בפי ישרים תתרומם" כו' ונראה שנוסח בבל בשבת ויו"ט ורה"ש ויוה"כ היה "בפי ישרים תתהלל" כו' ובא"י היו אומרים תמיד "בפי ישרים תתרומם" וכו' ובארצותינו תפסו האשכנזים בשבת ויו"ט כמנהג בבל אבל ברה"ש ויוה"כ שנהגו אצלם בפיוטי הקליר ושאר הפיוטים שבאו להם מא"י היו אומרים הנוסח "בפי ישרים תתרומם" כפי הנוסח שמצאו בתוך ספרי פייטני א"י, ומפני שלא ידעו האחרונים טעם לחילוף זה אצלנו בקשו טעמים אחרים לזה.

footnotes: ¹ וע' בהגהות מרדכי מגילה פרק הקורא עומד בשם סדר ר' עמרם שלא חילק אלא שכתב בכל שעה מתחילין בשים שלום ע"כ ובאמת שכן מבואר בסדר ר"ע שלפנינו בערבית של יוהכ"פ שאומר שים שלום.

[השלמות: דביר וכו' שמשם דבר יוצא לעולם. בתוי"ט רפיד דמדות העתיק בשם ראבי"ה בפרק תפלת השחר בירושלמי היכל שמשם כלכלה יוצאה לעולם בתפלה של כה"ג ביוה"כ דביר על שם ודבר ה' מירושלם ואית דאמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך וסיים בתוי"ט ובירושלמי שלפנינו גירסא אחרת.]

[השלמות: מן דמצלין אתת צלותא. — פי' של הצבור.]

ומאן דאמר באמן של שומע תפלה בחול. — ומה שלא חששו בחול על האמן של "האל הקדוש" נ"ל דמשום שבא"י לא היה המנהג לומר קדושה בחול (ע' בבלי סנהדרין ל"ז ב' תוד"ה מכנף) לכך לא החמירו באמן שלו משא"כ בשבת.