א"ר מנא אזלית לקיסרין כו' שאלית לר' יצחק בר אלעזר. — כתב בספר מבוא הירושלמי "דר' יצחק בן אלעזר היה בדור הרביעי או החמישי" והשיג עליו בספר דורות הראשונים ח"ב פי"ז עמוד 312 שהרי מבואר בבבלי מ"ק כ"ה ב' כי נח נפשיה דר' יוחנן פתח עליה ר' יצחק בן אלעזר קשה היום כו' ומזה יוצא שהיה בזמן ד' יוחנן ודעת ספר דה"ר שם שר' יצחק בן אלעזר האריך ימים מדור ר' יוחנן עד דור ר' מנא; אבל עדיין אין זה מספיק שבירושלמי נראה שר' יצחק בן אלעזר היה בר גילו של ר' מנא ע' שבת רפי"ט ר' שמואל בר אבדומא ה"ל עובדא כו' שאל לר' מנא כו' שאל לר' יצחק בר אלעזר כו'; עוד מצינו בשבת פי"א ה"ה [י"ג ע"ב] ר' יצחק ב"ר אלעזר מפקד לר' הושעיה ב"ר שמי, ובמגילה פ"ג ה"ב [ע"ד א'] ר' מנא משלח כתב לר' הושעיה ב"ר שמי. ולכך נ"ל דב' "ר' יצחק בן אלעזר" היו: א) ר' יצחק בן אלעזר דבבלי שהיה בזמן ר' יוחנן והוא מכונה ג"כ בבבלי "ר' יצחק בר חקולא" וכדאיתא בבבלי פסחים קי"ג ב' הוא ר' יצחק בן חק[ו]לא הוא ר' יצחק בן אלעזר (כפי הנוסח הנכון שהובא בר"נ סוכה פ"ג וביוחסין [וכ"ה בכי"י, עי' ד"ס]) ור' יצחק בן אלעזר זה מובא ג"כ בירושלמי בשם ר' יצחק חקולא או בר חקולא (אבל לא בשם ר' יצחק בר אלעזר) וכבר כתב הר"נ בסוכה שם דאותו ענין שאמר ר' יצחק בן אלעזר בבבלי שם ל"ה ב' איתא בירושלמי שם בשם ר' יצחק חקולא ומצאנו עוד שזה שאמר ר' יצחק בן אלעזר בבבלי כתובות כ"ז א' איתא נמי בירושלמי שם פ"ב ה"ג בשם ר' יצחק בן חקולא. וב) ר' יצחק בן אלעזר דירושלמי וזה היה בזמן ר' מנא בנו של ר' יונה ומאוחר הרבה לראשון ואולי שהשני היה בן בנו של הראשון; וזה האחרון אינו נזכר בבבלי כל עיקר¹ וזה היה עוד בנערותו לפני ר' יוסי חבירו של ר' יונה, ור' יוסי זה היה רבו של ר' מנא כנודע וגם רבו של ר' יצחק בן אלעזר וכדאיתא בברכות פ"א סוה"ח התיב ר' יצחק בר אלעזר קומי ר' יוסה (ונוסח מהרש"ס "ר' יוסי") כו' אמרין חכים הדין טלייא כו', וריב"א זה האחרון היה דר בקיסרין וישב בכנישתא מדרתא (או מרודתא) דקיסרין כדאיתא בבכורים פ"ג ה"ג ומדרש שמואל רבתי פ"ז ומפני שהיה בקיסרין הוא מכונה בתנחומא החדש (הוצאת הרב החוקר רש"ב ז"ל) פ' בהעלותך סימן ט"ז ר' יצחק בן אלעזר דקיסרין כי מאמרו שם נמצא גם בירושלמי שבת (פ"א דף ג' ע"ג) בשם "ר' יצחק בן אלעזר" סתם. וע' מ"ש במגילה פ"ג ה"ב.

footnotes: ¹ שוב מצאתי בבבלי יומא ס"ט ב' א"ר אלעזר מתוך שיודעין בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו ע"כ ובעץ יעקב שם וכן בד"ס שם בשם כ"י הנוסח "א"ר יצחק בן אלעזר" והוא זה האחרון שענין זה איתא בירושלמי ברכות פ"ז ה"ד [י"א ד'] ומגילה סופ"ג על שם ר' יצחק בר לעזר.

ר' יצחק בר אלעזר בשם זוגא דקיסרין כל דחמי מיא שוריי. — פי' כל מקום שרואין ממנו את הים מותר דתלינן שפירות הנמצאים שם באו בספינה מאיי הים שהן חו"ל, וקיסרין היא עיר עומדת אצל שפת הים כנודע.

בשאר שני שבוע דמאי דיהודאי ישראל כו'. — צ"ל: דמאי ויהו ודאי (כ"ה בכתב יד רומי) דישראל וכותים דמאי וגוים חייבין (פי' כמבואר בריש פירקין ובפ"ג ה"ד דפירות הגוי ודאי) ישראל וכותים רבין על הגוים (וצ"ע דבפ"ה מ"ט מפורש דשל גוים ושל כותים ודאי, לכן נראה דצ"ל: "ויהו ודאי דגוים וכותים ודאי דישראל דמאי גוים וכותים רבין על ישראל", ועמדה הקושיא כדרך הירושלמי).

[השלמות: אישתרי לחברך. — צ"ל: אישתוי לחברך (פי' ואסור אף דסיסרא וע' שבת פ"א ה"ו [ג' סוע"ב] ושביעית סופ"ט דאית ג'ן כן ופירושו שתעשה כשאר, וע' כ"מ פ"ד הכ"ט משמיטה מ"ש בזה; והגר"א גורס אישתוי לחברוהי שישוה דשל סיסרא לגינת נכרים אחרים).]

[השלמות: ר"ש אומר דמאי. פי' ר"ש לטעמיה בתרומות פ"ג מ"ט דמיקל בתרומת הנכרי.]

גמלייל זוגה אמר אחיניות. — גירסת ר' האי גאון (בספרו המאסף ערך אוח) אף א הונית (וע' מ"ש בשמו בברכות פ"ו ה"ב, עמ' 14).

ר' יונה בעי היתה שדהו זרועה ירק ובא ומצאה אורז כו'. — צ"ל: היתה שדהו זרועה אורז ובא ומצאה ירק, ירק מותר והאורז אסור (פי' שהיה ידוע בפנייס שבה"ב זה זרע בשדה שלו אורז, ובא החבר ומצא שדה זו כבר קצורה מן האורז ואינו שם ורק ירק מונח בשדה זו ומצא אורז בגורן בעל השדה הזאת האורז אסור דחיישינן שמא מכר את האורז שגדל בשדהו והאורז שבגרנו אחר הוא שקנה מזה שבא מא"י אבל הירק מותר אעפ"י שודאי בא ממקום אחר כיון שאינו מן המינין האסורין שם שאלו היה מוצא בשדה זו אורז קצור ומונח במקומו היה מותר דתלינן שמשדה זו נקצר ואינו מא"י) אורז מלמעלן וירק מלמטן (פי' שמצא בשדה זו ירק מונח על הארץ ואורז מונח למעלה על הירק) ירק מותר והאורז אסור (פי' אף ששדה זו היתה זרועה אורז כיון שאין האורז המצוי בה נוגע בארץ שהרי הירק מפסיק בינו לארץ חוששין אנו שמא אורז זה לא גדל בשדה זו אלא מא"י הביאו אותו ואסור) מה (פי' בעייא היא) רוב השדות הללו אינן עושות המינין הללו? ואפי' תימר רוב השדות הללו עושין המינין הללו כו'.

האורז שבחולת אנטוכיא מותר במקומו. — פי' חולת אנטוכיא בקעת אנטוכיא ותרגום אונקלוס על ונשב בגיא (דברים ג' כ"ט) ויתבנא בתילתא¹, עוד יש לפרש שהשדות הסמוכות לאנטוכיא היו של חול והיה דרכן לזרוע בהן אורז שאינו טוב לזריעת תבואה (כמו בשביעית פ"ד ה"ד [ל"ה ב'] ואין מלמדין את הפרה לחרוש אלא בחולות, ובערכין פ"ג מ"ב אחד המקדיש בחולת המחוז, כפי פירוש הערוך ערך חלת א' ודלא כפרש"י ורע"ב שם ע"ש).

footnotes: ¹ ובשנת תרפ"ח בהיותנו בגולת בעיר פאלטאווה בא לידינו ספר ערך מלין ומצאנו בו בערך אנטיוכיא שכתב "חולה בלשון רומי חלול ועמוק והוא הנקרא לערביאים עמק".

חד טעין דצימוקין (פי' משוי של צימוקין שהיו עשויין כעיגולי דבילה כדמוכח בנדרים פ"ח ה"ה וע"ש בהערותי) עאל לטיבריא כו' אין כל א"י עושה משוי אחד של צימוקין (פי' מלשון זה נראה שאין בכל א"י כל כך צימוקין כמו שישנן כאן) ואין כל א"י עושה משוי אחד של צימוקין? אלא כן א"ל אין מקום בא"י עושה משוי של צימוקין (פי' שאין מקום בא"י שעושין צימוקין בתמונות כאלו וזה מוכיח שהביאו אותן מחו"ל).

מה את בעי מרשבר"י דכל מה דהוא אכל מן שוקא הוא אכל. — פי' שלא היה לו לרשבר"י שדה שלו והיה קונה מן השוק תבואה ומקח טובל לדעת הירושלמי (מעשרות סופ"ב) אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו והרי הוא אסור אף באכילת ארעי ואין דרך ת"ח להשהות תחת ידו דבר שאינו מתוקן והוא מעשר מיד לפיכך אם שלח זה לת"ח אחר הרי השני פטור מלעשר, וע' שבת פ"ב דף ה' ע"ב דשם כפול ענין זה על רשבר"י ומ"ש בהערה שם.

א"ר יוסי לא על הדא ר' אילא אמר הדא מילתא כו'. — פי' ר' אילא חולק אסתמא דתלמודא למעלה "דחברייא דאמרו בשם ר' לעזר דר"מ היא" אמתניתין אמרו כן, ור' אילא סבר דאברייתא אמרי לה חברייא בשם ר' לעזר.

וכן פלטר מדה דקה. — פי' "וכן" כמו "וכאן" וזה מצוי הרבה בירושלמי וע' מ"ש בתרומות פ"ד מ"ו. ובכ"י מהרש"ס באמת הגירסא "וכאן".

תיפתר באומר לו מכניסו. — פי' שהנחתום אפה מהתבואה שכנס משדה שלו ובזה אין הפרש בין דקה לגסה ותניי ב"ד הוא דתרומת מעשר משל מוכר ומע"ש משל לוקח.