היה בה הקיף צ"ו טפחים כו'. — צ"ל: היתה עגולה והיה בה היקף כ"ד טפחים אפי' שנים וכל שהוא בתוך עשרה כמו שכל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה (ע' בבלי ע"ו א' ותוד"ה ושנים) מהו למעט בכלים כו'.

והעמודין משלימין לארבעה יסא אמר כופת שהדריגוה ממעט מ"מ כו'. —צ"ל: והעמודין משלימין לארבעה אין העמודין משלימין לעשרה (פי' שאם יש בשליבין ועם העמודין שבהן תחובין השליבין רוחב ד' טפחים אע"פ שהשליבין עצמן פחותין מד' טפחים העמודין משלימין אבל אין העמודין משלימין בגובה שאם השלימין הולכין עד ט' טפחים והעמודים עולין עוד טפח למעלה מן השלימין והיה צריך לגובה עשרה טפחים אינו ממעט מפני שאין העמודין מצטרפין בגובה) ר' יסא אמר כופת שהדריגוה (פי' כופת הוא עמוד עב העשוי לישיבה ואם חקק בכופת זו מדרגות כסולם שיוכל לעלות בה ואע"פ שאין החקיקות עובדות בכל עובי הכופת מצד אחד לצד השני) ממעטת מ"מ נעשית כשליבה רחבה (פי' כמו סולם שיש לו שליבות רחבות יותר מאורך פרסות האדם וכשעומד עליהן אין פרסת רגלו מגעת עד סוף רוחב השליבה) ר' יוסי ברבי בון כו'.

ר' זעירא בשם רב מותר לכאן ולכאן מחלפא שיטתיה דר' בא כו'. —צ"ל: ר"ז בשם רב מותר לכאן ולכאן תדע לך (ומה שבינתיים מיותר ונכפל בטעות מלמטה) דמר ר"א ר"ח בשם ר"י זיזין וכתלין שהן גבוהין עשרה ואין רחבין ארבעה (כן מוכח בבבלי ע"ז א' וכן גירסת ק"ע כאן ודלא כגירסתו לקמן פ"י דף כ"ו ע"ב וגם לפני התוספות בבלי פ"ט ב' ד"ה במחיצות כבר היתה הגירסא המשובשת) מותר לכאן ומותר לכאן ובלבד שלא יחליף ר' יוסי בעי מחלפא שיטתיה דר' בא כו'.

שמענו מחיצות ברה"י שמענו מחיצות ברה"ר כו'. — צ"ל: שמענו מחיצות ברה"ר (פי' שאם הקיף ברה"ר מקום של ד' על ד' רואין את החלל כאילו מלא עפר וצרורות וגם למחיצות עצמן יש דין רה"י) שמענו מחיצות ברה"י (פי' בתמיה וה"נ שהכותל עומד ברה"י באמצע שתי חצרות אין רואין את החצרות כאילו מלאות עפר וצרורות כדי להתיר את הכותל לכאן ולכאן) ר' בא ר' יהודה כותל שהקיפוהו סולמות מיכן ומיכן מערבין שנים או מערבין אחד (ע' לעיל סופ"ו).

חוץ מכיבושו של מזבח שהוא כמתלקט עשרה טפחים מתוך שלש ושליש אצבע כו'. —צ"ל: עשרה טפחים מתוך חמש אמה וחמשה טפחים ומחצה (פי' חצי טפח) ושליש אצבע (פי' כל אצבע משש מטפח) שהמזבח עשר אמות (פי' עם הקרנות אבל הכבש היה אורך ל"ב בגובה ט' אמות שהיה מונח למטה מן הקרנות ולפ"ז יהיה מכוון החשבון וע' ערוך ערך כבש ה' שהביא ירושלמי זה) וכיבושו שלשים ושתים, עשה מסטווה על פני כל הכותל כו' ארבע אמות מערבין אחד או מערבין שנים.

דר' יוסי אמר תבן וביטלו מבוטל ר' יוסי ב"ר בון כו'. — צ"ל: דר' יוסי אמר תבן וביטלו מבוטל דתני (תוספתא אהלות פט"ו) ר' יוסי אומר יש תבן שהוא כעפר ועפר שהוא כתבן תבן שאין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר ועפר שעתיד לפנותו ה"ה כתבן ר' יוסי ב"ר בון בשם רב חסדא ד"ה הוא מה דמר ר' יוסי בשבללו בעפר דבית ר' ינאי אמרי חיפהו מחצליות (פי' אחריץ קאי שאם חיפהו במחצלת ואין החריץ ניכר ונראה לעינים).

א"ר חגיי כד הוינן יתבין קומי מנחם הוינן אמרין שלא תאמר אינו כסותר אוהלים כו'. —צ"ל: שלא תאמר הרי הוא כסותר אוהלים. אם היה התבן מרודד (פי' שהיה מעט תבן והמחיצה דקה ונוטה ליפול) הוא סומכו בצידי הקופה שהוא כסומך אוהלים (פי' וסמיכת אוהלים מותרת בשבת כדתנן בשבת פכ"ג מ"ה).

אם רצה א' מהם לסתום את פתחו ולבטל רשותו הוא אסור וחבירו מותר חריץ שבין כו'. —צ"ל: הוא אסור וחבירו מותר וכן חריץ שבין שתי חצירות (פי' שתיהן אסורות להשתמש בו עד שיערבו וע' הנוסח בתוספתא פ"ו ובבלי ע"ט א' ושאר הסוגיא כאן יש להגיה כגירסת ק"ע) כו' לזה בפתח ולזה בפתח שניהן אסורין ודלא כר"מ כו' (ומה שבינתיים מיותר ונכפל בטעות מלמעלה).

תני אין מזכה להן בחבית שבמרתף א"ר הושעיה שמא ישכח וישתֶּנָּה. — פי' שמא תתערב אותה חבית של עירוב בתוך שאר חביות שבמרתף וישתה מאותה חבית של עירוב ולא ישאר בה כשיעור והוא לא ידע; וגם שיטת התוספתא פ"ו כן היא דהכי תני התם אין משתתפין לא באוצר ולא במבוי (צ"ל ולא במרתף כלשון הירושלמי) אא"כ יחד לו מקום (פי' כדי שלא יתערב אצלו) ע"כ, אבל בבבלי ס"ח א' שיטה אחרת דאין משתתפין באוצר משום ברירה וממה דאיתא בתוספתא "אא"כ יחד לו מקום" (ולא אא"כ יחד לו חבית) מוכח כשיטת הירושלמי ובזה יונח לנו קושית התוספות שם ד"ה תניא די"ל דאביי ס"ל כשיטת ירושלמי וכעין זה לעיל פ"ג דף כ"א ע"ב ושוין שלא יתננו בסל וכ"ש שם.

כי יתן איש מתנת איש מתנה מתנת קטן אינה מתנה דברי חכמים כו'. — ע' מה שהגהתי בסוגיא זו במע"ש פ"ד ה"ד דף נ"ה ע"א (עמ' 118).

אזוב שהזה בו פעם אחת כשר מיכן ואילך שיריים (פי' שלאחר שכבר הזה באזוב פעם אחת נעשה דינו כשיריים ואף אם נפל ממנו אח"כ קלח אחד ה"ז כשר כדין שירי איזוב בנגעים סופי"א) אוף הכא כן (פי' שאם היה העירוב שלם שבת אחת דינו כשיריים לשבת שניה וכשר אפי' בכ"ש).

מודין בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו שכן חנוני מזכה להן ע"י אחר. — צ"ל: שכן בעל הבית מזכה להן ע"י אחר.

ואתא עובדא קומי ר' ישמעאל וביקש לאסור. —צ"ל: ואתא עובדא קומי ר' ישמעאל ב"ר יוסי (וכ"ה בבבלי פ' א' וכעין זה יש בירושלמי כתובות פי"ג ה"א וע' מ"ש שם) וביקש לאסור¹.

footnotes: ¹ וע' דורות הראשונים ח"ב עמוד 78 שכתב דט"ס בירושלמי וע"ל אתא עובדא קומי ר' חייה וביקש לאסור א"ל ר' ישמעאל ב"ר יוסי כך שמעתי מאבא כל מה כו' (כי לא מצינו בשום מקום לר' חייה לפני ר' יוסי וגם בבבלי כן הוא).