Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Eruvin Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מה פליגי ר"מ ורבנן בשעירבו אבל בשלא עירבו פתר לה כו'. —צ"ל: אבל בשלא עירבו לא ואפי' תימר בשלא עירבו פתר לה כו' (הסופר השמיט מן "עירבו" עד "עירבו").
בשהיה שם פתח פתוח לגג אפי' כן הגדול מותר כו'. — פי' דכשהיה פתח פתוח מביתו לגג דבאופן זה אפי' לרב מותר לטלטל בכולו ואם הגג הגדול סמוך לקטן הגדול מותר לטלטל בכולו והקטן אסור אף שיש גם בו פתח פתוח מן הבית.
הרי שהיתה החצר למעלה מן הגג. — פי' שהיו הבתים בנויים בחצר שעל ההר ובית אחד סמוך לה בנוי בעמק וגגו שוה לרגלי ההר ולכן הבתים שעל ההר משתמשים בגג הבית שבעמק כמו שמשתמשים בחצר שלהם ובתוספתא סופ"ז אמר להם אף חצר פעמים שיש תחתיה דיורין.
אמר להן הרי שהיתה החצר חלוקה בפסיסיות. — צ"ל: חלוקה בפספסות (ולשון תוספתא סופ"ז "שהיתה עשויה פספסיי" ועניינו כדתנן במדות פ"א מ"ו וראשי פספסין מבדיל בין קדש לחול והביאור ע' במפרשים שם).
הגדול מותר והקטן אסור מתני' באותו הגג אבל בגג אחר אסור (פי' דאף בעל הגדול אינו מותר אלא בשלו אבל לא בגג קטן אף שבעל הקטן אסור בגגו, והנה אין הלשון ברור כאן והל"ל "אבל בגג קטן אסור" אלא שגירסא שלפנינו נשתרבבה מביצה רפ"ה ע"ש) בשאינו שוה (פי' שאין שני הגגות שוין אלא אחד גבוה והשני נמוך ממנו) אבל אם היה שוה מותר (פי' דאז בעל הגדול מותר אף בגג קטן).
מה דהוה עובדא הכי הוה עובדא. — כל זה מיותר כאן ונשתרבב מפ"א דף י"ח ע"ג.
אפי' כן הגדולה מותרת שנפרצה במלואה והקטנה אסורה שלא נפרצה במלואה. — צ"ל: הגדולה מותרת שלא נפרצה במלואה והקטנה אסורה שנפרצה במלואה.
לא אמר ר' לעזר אלא ממקום מחיצות בשניטלו ראשי זויות כו'. — צ"ל: לא אמר ר' לעזר אלא ממקום מחיצות ר' זירא ור' אילא תריהון אמרין (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלמטה אחר איזה שורות) אפי' שלא ממקום מחיצות כו' אפי' רבנן מודו א"ר זעירא זימנין סגין כו'.
ר' ירמיה בשם רב בשניטלו ראשי זויות מיכן ומיכן. — פי' עלה דתנן במ"ר דחצר שנפרצה משתי רוחות מותרת לאותה שבת ואסורה לעתיד לבא, דא"א לומר שהפרצות היו ביותר מעשר דא"כ ל"ל משתי רוחות דברוח אחת סגי וגם אין לומר שנפרצה בעשר דכל פירצה עשר כפתח היא ומותרת לעולם אלא בשנפרצה בעשר בזויות וכ"ה בבבלי צ"ד ב' ומזה דאמרינן הכא "ראשי זויות" לשון רבים נראה דהיינו שנפרצה זוית מזרחית דרומית וזוית מזרחית צפונית כזה (וזה דלא כפרש"י), וכן מוכח למטה וכמו שיתבאר.
ובלבד בשוה. — צ"ל: ובלבד בעשר (פי' שאם הפירצה יותר מעשר אפי' מרוח אחת אסור).
ולמה לי משתי רוחותיה אפי' מרוח אחת. — פי' למה אמר רב דנפרצה משתי זויות דאפי' בזוית אחת סגי דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי.
ולא רב הוא דרב אמר חצר ניתרת בשני פסין (פי' שיהיו ברוח אחת שני פסין וכאן בנפרץ בזוית אחת אין כאן אלא פס אחד לכל רוח) ר"ש בשם ר"ז במחלוקת כו' (פי' ורב מוקי מתני' בנפרץ משתי רוחות דאתי ככ"ע אפי' למ"ד דחצר ניתרת בפס אחד).
אר"י לא אמר ר' ליעזר אלא בחצר ובמבוי כו'. — צ"ל: א"ר לעזר (פי' הוא ר' אלעזר בן פדת) לא אמר ר' יהודה (פי' שאסורין לעתיד לבא) אלא בחצר ובמבוי אבל בבית כגשר הוא (פי' ור' יהודה סבר במשנה ה' דמותר לטלטל תחת הגשר דפי תקרה יורד וסותם).
[השלמות: ר' יוחנן אמר חמרים כו'. — פי' שריב"נ סבר שהולכים בשניהם לחומרא מפני הספק ושאלתו לר"ע הוא שאמר שהולכים בשניהם לקולא והקשה לו יפה שהן תרי קולי דסתרי אהדדי אבל ריבין עצמו דסובר לחומרא שפיר קאמר מפני הספק ובזה מיושב מה שפקפק בזה בשירי קרבן, ולפי נוסח הירושלמי מיושבת קושית ר"ש בעוקצין פ"ג מ"ה מזה שמבואר בדמאי ספ"ג דתבלין חייב במעשר.]
ולא מן המדבר למדת ומדבר מקורה היה (פי' בתמיה וכיון שהמדבר לא היה מקורה אין רה"ר מקורה) מתני' לא אמרה כן אלא כו' וחכמים אוסרין (פי' ומדחכמים אסרי מוכח שיש רה"ר מקורה) לא אמר אלא כו' (פי' לעולם אין רה"ר מקורה ומ"מ אסור תחת הגשר מדרבנן).
מהו שיהא צריך מחיצה כו'. — צ"ל: מהו שיהא צריך שם מחיצה (פי' שם בציר"ה דהיינו שתהא בגשרים המפולשין מקצת מחיצה בכל צד כגון טפח) ר' בא אמר צריך שֵׁם מחיצה ר' יוסי אמר אין צריך שֵׁם מחיצה כו'.
דאמר ר' יהודה הדא דאת מר מפולשין לבקעה כו'. — צ"ל: א"ר יהודה ה"ד (פי' דאמר ר' יהודה מערבין במבוי המפולש) מר מפולשין לבקעה כו' בשאין שם מחיצה (פי' ג"כ שֵׁם בציר"ה דהיינו שאין שום מחיצה בצדדין המפולשין) אבל אם יש שֵׁם מחיצה מותר (פי' אף במפולש לרה"ר מותר לערב).