Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ר' מנא סבר מימר בערר שחוץ לגופו אבל בערר שבגופו כו'. —צ"ל: אבל לא בערר שבגופו בערר שאין בו ממש אבל לא בערר שיש בו ממש כו'.
נעשה כשתי כתי עדים כשרים לזה ופסולים לזה עד שיאמר בפני נכתב ביום כו'. — יש לתקן ולהחליף וכצ"ל: כשתי כתי עדים כשרים לזה ופסולים לזה בעון קומי ר' יוחנן צריך שיהא מכיר שמותן של עדים בשעת חתימתן (פי' זה שהביא גט מא"י ושמות העדים כמו שמות הגוים אם צריך הוא שיאמר שיודע שהעדים היו בני ישראל) אמר לון לוקוס ולוס (ע' בבלי י"א ב') חתומין עליו כו' מאי כדון אפי' בחנותן של ישראל, עד שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום עד שיאמר נכתב לשמה ונחתם לשמה (פי' זה שמביא גט ממדינת הים שצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם אם צריך לומר ג"כ שנכתב ונחתם בו ביום וגם שנכתב ונחתם לשמה) נשמעינה מן הדא רבין ב"ר חסדא אייתי גיטא (ע' בבלי ה' ב') ונתנו לה ולא אמר לה בפ"נ וב"נ אתא עובדא קומי ר' יוחנן א"ל טליהו ממנה אמור לה בפני שנים ב"נ וב"נ ולא אמר נכתב ביום ונחתם ביום נכתב לשמה ונחתם לשמה (פי' מדלא אמר לו ר' יוחנן שיאמר גם ביום ולשמה ש"מ שאין אלו מעכבין) נימר מה דשאיל אמורא אמר ליה (פי' דאמורא ששאל לר' יוחנן לא הזכיר אלא שלא אמר ב"נ וב"נ וע"ז השיב לו שיטול ממנה ויחזור ויתן לה ויאמר בפ"נ וב"נ וממילא מובן שאם צ"ל ג"כ ביום ולשמה ושכח לומר לה שאף בזה צריך ליטול ממנה ויחזור ויתן לה ויאמר ביום ולשמה אבל מפני שלא שאלו לו מזה לא היה צריך להשיב) ור' יוחנן כרשב"א דרשב"א אמר אינו גט כו'.
הוא עצמו שהביא את הגט אינו צריך ליתנו לה בפני שנים כו'. —צ"ל: הוא עצמו שהביא את הגט אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל צריך (ונשמט מן "צריך" עד "צריך" וע' בבלי ה' א') ליתנו לה בפני שנים כדי כו' ויהב לה חורן (פי' ונטלו ממנה והשליכו לנהר ואמר נייר חלק היה) אתא עובדא קומי רבנין וחשון (פי' לנייר חלק) ולא כן כו'.
נתן לה את גיטה ואח"כ אמר תזכה לי חצרי שבעכו א"ר חיננא כו'. — צ"ל: נתן לה את גיטה בחצרה שבעכו (פי' ועכו כא"י לגיטין כר"מ במשנה ב') והיא עומדת חוץ לעכו (פי' בצפון עכו שהיא חו"ל) ואמרה תזכה לי חצרי שבעכו א"ר חיננא נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה אילו מי שהיתה ידה ארוכה (פי' ועומדת לצפון עכו) והושיטה את ידה (פי' לתוך עכו) ונטלתו שמא הוא צ"ל ב"נ וב"נ (פי' דמאחר שנתן לה הגט בא"י לתוך ידה אע"פ שגופה עומד בחו"ל ודאי שהולכין אחר מקום קבלת הגט שהיה בא"י ואינו צ"ל ב"נ וב"נ וכן הדין אם קיבלה את הגט בחצרה שבעכו אין צ"ל ב"נ וב"נ אע"פ שהיא עומדת חוץ לעכו) א"ר אבא מאן אמר דלא (פי' ושמא גם בהיתה ידה ארוכה הולכין אחר המקום שגופה עומד וצ"ל ב"נ וב"נ).
מהו הואיל ויצא המעשה בהיתר יצא א"ר זעירא שאם בא כו'. —הנוסח מהופך וצ"ל: מהו הואיל ויצא המעשה בהיתר יצא אילו המביא מא"י לא"י שמא הוא צ"ל בפני נכתב ובפני נתחתם א"ר זעירא שאם בא ועירר עררו בטל הוי לא שנייה הוא ערר כו'.
ר' יעקב בר אדא בר עתליי בשם ר' לעזר כו'. — צ"ל: ר' יעקב בר אחא אדא בר עתליי בשם ר"ל (כ"ה בחדושי רשב"א ה' ב').
ר' תנחום בר ירמיה הוה בחפר כו' והא"ר מנא רבך כו'. — ע' מ"ש ע"ז בשביעית פ"ו ה"א (עמ' 70).
עד כדון בערר שחוץ לגופו ערר שבגופו כו'. — צ"ל: עד כדון בערר שבגופו (פי' שאמר שהוא מזויף דצריך לקיים בחותמיו) ערר שחוץ לגופו (פי' כגון שאומר על תנאי נכתב ולא נתקיים התנאי אם גם בזה צריך לקיים בחותמיו) תפלוגתא כו'.
א"ר אבין תיפתר שחתם ישראל בסוף כו'. —צ"ל: א"ר אבון בר חייא תיפתר שחתם ישראל בסוף א"ר יוסי אתייא כמ"ד עדים חותמין בשטר זה בלא זה ברם כו' (כן העתיק בחדושי רמב"ן יו"ד ב').
שטר שחותמו בד' עדים ונמצאו כו' בשאר ר' אילא בשם ר' יסא אתיא כמ"ד אין העדים חותמין כו'. — ע' חדושי רמב"ן י"ח ב' שהעתיק: אתייא כמ"ד העדים חותמין זה שלא בפני זה ברם כמ"ד אין חותמין זה שלא בפני זה ואפי' חתם בסוף כשר (ונ"ל ביאור זה שמנהגם היה להחתים את הקרובים לשם כבוד כ"ש רשב"ג בבבלי ב"ב קס"ב ב' והקרובים היו חותמין תחלה ואח"כ היה מחתים עדים כשרים ומהן מקימין את השטר כ"ש בב"ב שם בתוד"ה נמצא ולמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה אם חתמו הקרובים תחלה מפני הכבוד ואח"כ הכשרים כשר ומקיימין מן האחרונים אבל אם חתמו הקרובים בסוף פסול דנראין הדברים שלעדות חתמו מאחר שחתמו באחרונה, ועוד אפשר שהראשונים פסולין היו ולכך החתים אלו אחריהם והרי גם אלו פסולין, וגם אפשר שבתחילה חתמו הקרובים כמנהג והרחיקו והניחו ריוח ביניהם לבין השטר ואח"כ חתמו הכשרים למעלה מהם ובכל אופנים הללו השטר פסול; אבל למ"ד אין העדים חותמין אלא זה בפני זה אפי' חתמו הקרובים בסוף כשר דאפשר שהקרובים חלקו כבוד לכשרים שיחתמו לפניהם).
דאמר ר' יסא בשם ר' ירמיה עדים פסולין כו'. —צ"ל: דאמר ר' בא בשם ר' ירמיה כו' (כ"ה לקמן פ"ט ה"ח).
ויעש כהנים מקצת העם א"ר אילא מן הקוצים שבעם כו'. — צ"ל: ויעשו להם מקצותם כהני במות (מלכים ב' י"ז ל"ב בענין הכותים וכ"ה בבלי קידושין ע"ה ב', אבל מ"ש לפנינו ויעש כהנים וגו' הוא במלכים א' י"ב ל"א אצל ירבעם ונשתרבב מע"ז רפ"א ע"ש) א"ר אילא כו'.
קול יוצא בארכיים מעתה אפי' שניהן כותים כו'. — צ"ל: מעתה אפי' בגיטי נשים ושיחרורי עבדים (וכעין זה בק"ע, ונוסח שלפנינו נשתרבב מראש הלכה זו כדרך הירושלמי ובחדושי רמב"ן יו"ד ב' נדחק מאד ליישב נוסח שלפנינו) שנייה היא שאינן בקיאין כו' (כ"ה ברמב"ן שם).
הגע עצמך שהיה עבדו של קצין. —פי' הנשיא שבא"י וכן ראש גולה שבבבל היה מכונה אצלם "קצין" ע' מדרש איכה רבתי פ"ב אות ד' "בשביל שאת שרוי בביתו של קצין".
אם משקיבל עליו משעה ראשונה אף ר"ג מודה. — צ"ל: אף רשב"ג מודה.
א"ר אילא המתנה כחוב תן מנה זה לפלוני כו'. — צ"ל: המתנה אינה כחוב תן מנה זה לפלוני כו' אם רצה להחזיר יחזיר.
מי שאמר מנה זה לפלוני טול מנה זה לפלוני כו'. —צ"ל: מי שאמר שא מנה זה לפלוני (כ"ה בתוספתא סופ"א וכן העתיק רשב"א י"ד ב' ור"נ סוף פרק זה) טול מנה כו' אם רצה להחזיר לא יחזיר (פי' בחוב וע' רשב"א שם וכן בטח"מ סי' קכ"ה שהעתיקו "אם רצה להחזיר יחזיר" ולפ"ז מיירי במתנה).